השבירה שמאלה: הדילמה של מופז

מאמר מערכת

 המכתב המפורסם ששיגר שאול מופז למתפקדי הליכוד ארבעה ימים לפני פרישתו מהמפלגה והמעבר לקדימה, ירדוף אחריו בחודשים הקרובים ויככב, מן הסתם, בתשדירי הבחירות של הליכוד. יופיע מופז איפה שיופיע – תמיד יימצא מי שיעשה מעשה דני דנון וידקלם: "בית לא עוזבים".

השבוע התברר סופית דבר נוסף: אחרי שעוזבים את הבית, את הבית החדש מעצבים וצובעים בהתאם לתנאי השטח והסביבה. אלה, הכתיבו למופז את הצורך לשבור חזק שמאלה. במפלגת הליכוד חיככו השבוע את הידיים בהנאה. נאום בר אילן של נתניהו אמנם לא אושר על ידי אף מוסד מפלגתי של הליכוד, אך לאחר שנישא משמש מסמך מכונן שגם בניגוד לרצון המפלגה ממצב אותה כמסכימה לרעיון 'שתי המדינות'. אבל גם הנאום הזה מחוויר נוכח התבטאויותיו החדשות של יו"ר קדימה, ומאפשר לליכוד ליצור בידול מדיני ממופז – גם כשצמרת המפלגה לא יכולה להרשות לעצמה להתנער בקול מלא מנאום בר אילן.

מופז, שהביע תמיכה בהצעת חוק פינוי-פיצוי של העבודה ומרצ, בפינוי מרבית יישובי יו"ש והקמתה של מדינה פלשתינית בקרוב ל97% מהשטח, ממצב את עצמו בצד השמאלי של המפה הפוליטית. לא שמאל-מרכז – שמאל.

מדוע מיהר היו"ר הטרי של קדימה להתהדר בנוצות יונה, או ליתר דיוק, בנוצות לבני? טעות בשיקול הדעת האלקטוראלי של אייל ארד? תרגיל מתוחכם שיתברר כמוצלח? ואולי כורח הנסיבות?

אריאל שרון בנה את קדימה על גבעה שסבר בטעות שהיא הרמה השולטת על הנוף הפוליטי כולו: גבעת המרכז בדומה למפא"י ההיסטורית. חזונו היה חזרה למפלגה אחת גדולה שמימינה ליכוד מצומק ומשמאלה העבודה מצומקת אף היא.

אלא ששנות האלפיים אינן כשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. במרכז המפה הפוליטית הישראלית אין הרים ולא גבעות – בקושי קרחת יער קטנה שגודלה כשישה-שבעה מנדטים. במערכת הפוליטית אצלנו פועל חוק הכלים השלובים: מה שלא ימין הוא שמאל, ולהיפך. המפץ של שרון לא מחק את הקו שמפריד בין שני הגושים.

לפני הפריימריז בקדימה טען ח"כ המקורב למופז כי עליו לשבור שמאלה על מנת לזכות בקולות תומכי לבני. כשייבחר, הבטיח, יחזור למרכז. מופז נבחר – ושבר עוד יותר שמאלה. הפריימריז כבר מאחוריו, אך עליו לזכות במאבק על ראשות מחנה השמאל מול שלי יחימוביץ', אחרת לא ייתפס בציבור כמועמד לראשות ממשלה.

הגבעה עליה הקים שרון את קדימה ממוקמת בצד השמאלי של המפה. על מופז לדאוג שהגג שלו יהיה הכי גבוה, שיבלוט ויתנשא מעל שאר המפלגות. הדבר אינו פשוט כלל וכלל כשמפת השמאל הישראלי מזכירה יותר ויותר שמיכת טלאים. כשאתה בונה מגדל בצד השמאלי של המפה, עליך לשבור שמאלה. אם יטה המגדל לימין – ייפול בטרם יצליח לגרוף קולות. השכנים הקרובים ידאגו להפילו.

לשאול מופז אין כרגע חופש תמרון: הנסיבות הכניסו את קדימה לפינה השמאלית. אם יצליח להחזיר לקדימה את ההגמוניה במחנה המרכז-שמאל – מהלך שהצלחתו מוטלת בספק – ינסה מופז לפני הבחירות לשוב ולשבור למרכז. "דפני מופז", קרא לו אופיר אקוניס ביום בו הוכתר ליו"ר האופוזיציה. ימים יגידו. בינתיים הוא משחק אותה ציפי לבני.

 סופיה רון מוריה

11.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: