מסקנות מחג הצריכה

רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת 'ידיד'

החורף עבר וכבר מכינים אותנו לגרסה שניה של מאהלי המחאה. מה בעצם רוצים המוחים הפעם? להוריד את יוקר המחיה? לחייב את הממשלה להדק את הרגולציה שלה? איך זה שכוח קנייה של חצי מליון ישראלים שיצא לרחובות בשם מעמד הביניים לא מצליח לשנות את מחירי הבילוי של פסח 2012?

כסף רב מוציא הישראלי על בילויים בחג הפסח. בשבוע שלפני החג הילדים כבר בחופשה, ובחול המועד עצמו המשפחה כולה. מאות מיליונים ויותר מכך נכנסים לקופת של המדינה מתשלומי מיסים כאלה ואחרים וזורמים לכיסם של בעלי עסקים: קטנים, בינוניים וגדולים – עבור שירותים ומוצרים אותם מוכרים במחירים שבכל יום רגיל היינו אומרים כי הם מופקעים.

ישראלים רבים מקטרים רבות על יוקר המחיה, אבל כשמגיע חג הפסח – משלמים כל מחיר שנדרש, מבלי שהיד הנשלחת לארנק רועדת אפילו במקצת. "אתה יודע מה זה ילד שמיילל שמשעמם לו, שלחברים שלו כבר קנו, שהוא רוצה גם?", ענו לי בתשובה.

אבל יש כאלה שאף פעם אין להם. קוראים להם 'המעמד הנמוך'. עובדים עניים ומשפחות שלא יכולות לקנות מסוגלים לעמוד בלחצים – ולא קונים. דווקא בעלי המודעוּת שיצאו בקיץ האחרון לרחובות ומחו על המצב, דווקא מוציאים בחג אלפי שקלים על בילויים, במקום שיגידו 'עד כאן'.

"הכל חינוך", אומר הרב שי פירון, ואני מסכים איתו. נדבר רגע על חינוך: האם יש סיכוי שחינוך כולל גם הרגלת הילדים להבין שלא הכל אפשרי? למה החינוך הזה אינו כולל אותנו, אנשים בוגרים ובעלי אחריות, שמוכנים להגיד 'לא'?

כשהעזתי, בקיץ האחרון, להעלות תהיות על צורת המחאה, מטרותיה ודרכי פעולתה – הושתקתי במהירות. הפכתי למוקצה על עצם העובדה שהעליתי ספקות על מה שנדמה שצריך להיות המהפכה החברתית החדשה.

שתקתי, אך לאט לאט הפסקתי ללכת להפגנות וחזרתי לעשות את מה שאני עושה בשנים האחרונות במסגרת עבודתי: לדחוף, במסירות ובעקביות, את השינויים שאני באמת מאמין בהם בתחומי הדיור, התעסוקה, הביטוח הלאומי, הנגישות למשפט ואחרים. גם הישגים לא מעטים היו.

התשובה שענו חבריי לעיל, אודות לחצי הילדים כמנוע קנייה, מתחבר אל הדיבורים ההולכים ומתרבים על מחאת הקיץ העתידית. אני מודה: בניגוד לפעם הקודמת אני עוד לא שם, לא הולך שבי אחרי ההתבטאויות המתלהמות של 'מנהיגים חברתיים' המופיעים מכל פינה. אומרים שמחאת הקיץ עשתה פה שינוי אמיתי: שאנחנו מודעים יותר, שהוכחנו כי 'אנחנו' שולטים. האמנם?

בפסח הזה ישראל בילתה מחוץ לבית. ברוב המקומות שילמנו – והרבה – ובמדורי הצרכנות חישבנו את הוצאות הבילוי שכללו מאות שקלים ביום. התנועה החברתית פסחה על הפסח הזה. 'ישראל היקרה', שעומדת בראש מעיניהם של רבים – נותרה יקרה כשהיתה.

הגיע הזמן לעשות שני דברים. הראשון: להפסיק לקנות את מה שיקר. השני: להתחיל אכיפה אזרחית אמיתית. אכיפה שמצד אחד תוציא לאור השמש את אלה שגובים מאיתנו הרבה יותר ממה שאנחנו אמורים לשלם, ומצד שני תפעל כדי שהמדינה תאכוף את חוקיה.

15.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: