של מי האדמה הזאת

עדי מינץ

בשבועות האחרונים מובילות משאיות ענק, בדרך ארוכה ופתלתלה, אדמת חציבה מאתרי כריית המנהרות של רכבת תל אביב-ירושלים, לשטח הסמוך לישוב ניל"י שבאזור מערב בנימין. ההובלה המוזרה נעשית בהנחיית היועצים המשפטיים של חברות הכרייה, כיוון שחלק קטן ממנהרות הרכבת עובר מתחת לשטחי יו"ש, וחלילה, אל למדינת ישראל להנות מעפרה של 'פלסטין הכבושה'.

דוגמה זו היא אחת מני רבות לפארסה ולעיוות שגזרו עלינו הפוליטיקאים הקטנים המתהדרים באיצטלה של משפטנים. מחרוזת המילים המתגלגלת בפיהם של אותם משפטנים לעת מצוא היא כי שטחי יהודה ושמרון הם "שטחים התפוסים בתפיסה לוחמתית", לשון מכובסת לאמירה שמדובר ב'שטחים כבושים'. במילים אחרות, הפוליטיקאים הישראלים אימצו את ההנחה שישראל עוברת על החוק הבינלאומי בכל רגע בו היא ממשיכה להחזיק בשטחים הללו ברמות אשכול, בפסגת זאב ובאריאל.

האם תמיד הייתה זו עמדתה של מדינת ישראל? האם מדינת ישראל סברה שהיא 'כובשת' ביהודה ושומרון? ודאי שלא. אם כן, איך הצליח השמאל הקיצוני להשליט את דרכו הפוליטית על מקבלי ההחלטות במדינת ישראל?

מיד אחרי מלחמת ששת הימים הוסיפה הכנסת סעיף לפקודת סדרי השלטון והמשפט, המסמיך את ממשלת ישראל להחיל בצו את החוק הישראלי על שטחים בתחומי ארץ ישראל בגבולות המנדט הבריטי. הממשלה החליטה להחיל את החוק גם על שטחי מזרח ירושלים, כלומר – על שטח עיריית ירושלים הירדנית, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים מעבר לקו הירוק מצפון, ממזרח ומדרום לירושלים.

שר המשפטים דאז, איש מפא"י יעקב שמשון שפירא, נימק את ההחלטה מעל במת הכנסת באומרו: ש"צה"ל שחרר מעול זרים חלקים ניכרים מארץ ישראל" והוסיף ואמר "שבנו אל יהודה, שומרון ועזה". לכל בר בי רב היה ברור, שאין שום הבדל משפטי בין מערת המכפלה בחברון לבין השכונה הירושלמית רמות אשכול.

בתפקידו כפרקליט הצבאי הראשי, נקרא מאיר שמגר (לימים נשיא בית המשפט העליון) עם תום מלחמת ששת הימים על ידי השר שפירא, לעצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביש"ע. הוא ניסח את עמדתו המשפטית במאמר, "שמירת המשפט הבינלאומי בשטחים המוחזקים".

את העקרונות אותם קבע יישם שמגר גם בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה. על פי אלה – שהפכו לעמדתה הרשמית של המדינה – ישראל איננה כובשת בשטחי יו"ש ואינה מחויבת ל'אמנת ז'נבה הרביעית', משום שרעיון הגבלת הסמכויות של הממשל הצבאי מבוסס על הנחה שהתקיים ריבון חוקי שגורש. ביש"ע לא היה ריבון חוקי לאחר מלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים, משום שמדינת ישראל ומרבית אומות העולם לא הכירו בזכויות מצרים וירדן על השטחים שכבשו במלחמת העצמאות, שהסתיימה בהסכם על קווי שביתת נשק ולא בהסכמה על גבולות קבע.

השמאל הישראלי חבר לאויבי ישראל, וגם הוא מציג את האחיזה היהודית ביש"ע כ'כיבוש'. אליו הצטרפו אנשי הפרקליטות – מאז כהונתו של אהרון ברק בנשיאות בג"ץ – כשהחלו לכנות בלי רשות ובלי סמכות את שטחי יהודה ושומרון "שטחים התפוסים בתפיסה לוחמתית" ולהתייחס אליהם כאל 'שטח כבוש'. מה שלא הצליח השמאל לעשות באמצעות הקלפי – הוא מצליח באמצעות העיוות המשפטי.

גם פסק הדין השערורייתי של הנשיאה בדימוס בייניש, לפיו עיבוד קרקע אינו מעניק למתנחלים חזקה עליה, הוא חלק מאותה תפיסת עולם, לפיה מדינת ישראל מחזיקה ביו"ש כפיקדון שאותה היא חייבת להחזיר ל'בעליו'. לכן מדינת ישראל מחויבת כ'כובש' ברווחתם ושלומם של התושבים הערבים ביו"ש, ואסור לה חלילה, להשתמש בשטחים אלו שלא לצורכי הנכבש, אלא אם צורכי הביטחון מכתיבים לה פעולה כזו.

המצב הזה מחייב תיקון, והתיקון אפשרי. שר המשפטים צריך להבין את הנזק המצטבר המשתק כל פעולה ישראלית ביו"ש; חברי הכנסת צריכים להבין שיש להחזיר בחקיקה ובתקנות את מעמדם של שטחי המולדת, כפי שקבעו שפירא ושמגר.

הקושאן האמתי של מדינת ישראל על ארץ ישראל הוא התנ"ך. זו גם הסיבה בגללה 'הצהרת בלפור', ובעקבותיה חבר הלאומים, לא שלחו את העם היהודי לאוגנדה, אלא אך ורק לארץ ישראל.

ההתקוממות נגד השרלטנות של שר הביטחון במחטף ב'בית המכפלה' צריכה להביא לצעדים מעשיים, שעיקרם הוא קביעת מעמדת של שטחי יו"ש כשטחים שלמדינת ישראל יש עליהם תביעת בעלות. בנוסף, עצם העלאת נושא החוקיות של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובירושלים על ידי המועצה לזכויות האדם של האו"ם נותנת הזדמנות לישראל להציג עמדה של צדק ומוסר.

12.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: