תחושה של חוסר אונים

רון קרמן

אמצעי התקשורת ציינו השנה שליל הסדר במצפה הילה היה מושלם. כל המשפחה ישבה סביב שולחן הסדר, איש לא נעדר. הם לא כתבו אף מילה על כל אותן משפחות שהסדר שלהם לא יהיה מושלם יותר לעולם. המשפחות שהאחראים לרצח יקיריהן מהלכים חופשי, ולא מוצה איתם הדין.

השנה ציינו את ליל הסדר העשירי בו טל בתי לא יושבת איתנו לארוחת חג. מדי שנה מלווה אותנו החסר של הבת שהיתה שואלת 'מה נשתנה' ואיננה עוד. השנה, מלבד תחושת החסר, נוספה תחושת אי-צדק. תחושה צורבת, מקוממת, שאינה נותנת מנוח.

אי צדק שיד הגורל לקחה את טל ממני; תחושת הבגידה של מערכת המשפט, שאפשרה את שחרור הרוצחים, של מערכת הביטחון, שכשלה לשמור על חיי טל ומאות האזרחים, של ממשלת ישראל, שהפרה ברגל גסה את ההבטחות שניתנו למשפחות חללי הטרור, כי תמצה את הדין עם הרוצחים.

בכל שנה מתחילה תקופת האבל האישית שלי שבועות לפני יום השנה לרצח, כאשר אני יושב לכתוב את הדברים שאשא על קברה של טל. אחר כך מגיע יום האזכרה – שהוא יום קשה שאינו ניתן לתיאור. לאחריו סדר הפסח וימי הזיכרון. זו תקופה של כמה שבועות בהם הכאב מתחדד ומתמקד.

בטקס הזיכרון לחללי הטרור וחללי מערכות ישראל אתייחד שוב עם טל. הפעם אני מרגיש כי מדינת ישראל הפרה את הבטחותיה. מדינת ישראל, שלא הצליחה לשמור על חיי בתי, נכנעה לארגוני הטרור. השנה אולצתי לראות את מאות המרצחים, ביניהם האחראים לרצח טל, נשלחים לחופשי בעקבות חוסר האונים שפשט במערכת השלטונית והשיפוטית.

חוויתי על בשרי את תחושת הכישלון כשלא הצלחתי, אני וקומץ קטן של חברים, למנוע את שחרורם של אותם חורשי רעה, אותם שפלים שבחרו לפגוע בתלמידת תיכון שכל חייה לפניה. תחושת הכעס, חוסר האונים, הבגידה, העלבון, חוסר עשיית הצדק, הכניעה שבשחרור הרוצחים – היו מעבר לכל מה שהתכוננתי ותיארתי לעצמי בכל שנות המאבק.

יודע אני שגם השנה יתקיים טקס ממלכתי בהר הרצל ביום הזיכרון. יודע אני שבשעה 13:00 בצהרים יחל הטקס לזכר חללי הטרור – ישראלים ששילמו בחייהם על המחדלים של ממשלת ישראל ומערכת הביטחון, חללים שאת רוצחיהם ראש ממשלת ישראל שחרר לחופשי.

מה יוכל להבטיח לנו ראש הממשלה השנה? שמדינת ישראל תבוא חשבון עם הרוצחים? שנדע לגבות מחיר מהאחראים? שלא נשקוט ולא ננוח עד שנמחה אותם מעל פני האדמה? מה יוכל להבטיח, שלא הפר כבר במו ידיו?

אנו, ששילמנו את המחיר היקר מכל, נאלצנו לשלם מחיר כבד נוסף – את מחיר חוסר הצדק וחוסר המוסר.

יזכור כבוד ראש הממשלה שיש נוכחים בטקס חללי הטרור, שנושאים בלבם את ההרגשה הזו יום יום ושעה שעה.

בתו של רון קרמן, טל, נרצחה בפיגוע התאבדות בקו 37 בחיפה בשנת 2003, והיא בת 17

25.4.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: