למרות הכל, מחכים לסרקוזי

 מאמר מערכת

 נראה כי רק מאז הטבח בטולוז ובייחוד בשבועיים האחרונים של הסיבוב השני החלו הנושאים העומדים במרכז מערכת הבחירות בצרפת להתבהר. הדרמה הפוליטית הגדולה בצרפת שתוכרע היום בסיבוב השני של הבחירות איננה סביב הכלכלה, אלא סביב שאלת ה"הגירה"; השם המכובס למה שכל צרפתי מבין: האסלאם.

בניגוד לרושם שנוצר מהפרשנויות השונות מאז הסיבוב הראשון, הבחירות היום בצרפת יוכרעו על חוט השערה. נצחונו של פרנסואה הולנד הסוציאליסט כלל אינו מובטח. ככל שחולף הזמן והנשיא המכהן מצליח להגדיר את המערכה סביב נושא הכוח האיסלאמיסטי המרים ראש בצרפת, כך נראה שסיכויו של סרקוזי לנצח עדיין קיימים. זה לא יהיה ניצחון של מועמד אלטרנטיבי אפור ככל שיהיה על פני נשיא שנכשל בתפקידו; זו עלולה להיות דרמה פוליטית מהנוסח של טרומן-דיואי ב-1948, או נתניהו-פרס ב-1996. פרשנים מנבאים, כי הניצחון לכאן או לכאן יהיה בפחות מאחוז אחד.

צרפת יוצאת היום להצביע על זהותה. נכון, סרקוזי נכשל בניסיונו להציל את כלכלת צרפת השוקעת באמצעות רפורמות שיכניסו חיים חדשים לנמק שנכפה על שוק העבודה באמצעות החקיקה הסוציאלית ועודף הרגולציה. אבל ספק אם להולנד יש את התשובות. השאלה האמיתית היא, האם תתייצב צרפת כדי לשים מחסום כלשהו לבעיה החברתית-תרבותית שמכרסמת בזהותה על ידי נוכחות גדלה והולכת המקבלת גוון אלים יותר ויותר של האיסלאמיזם.

הטרגדיה היא, שהיה זה הטבח הנורא של הילדים היהודים והרב בבית הספר אוצר התורה בטולוז שהבהירה את הנושא האמיתי של הבחירות. אם לא היתה בעיה של אוכלוסיה מוסלמית העוברת רדיקליזציה, לא היינו רואים מצב של אוכלוסיה יהודית החיה בפחד. הצרפתים כבר לא יכולים להכחיש את המציאות הזאת. שם יש עדיין לבוחרים כוח שהרשות השופטת מרכינה ראש בפניו. וכך יכול היה סרקוזי לחסום את כניסתו לצרפת אפילו של איש הרוח המוסלמי טארק רמדאן, זאת בעקבות הגברת הצעדים נגד הסתה ג'יהאדיסטית. בישראל דבר כזה היה בלתי אפשרי משום שהיתה מוגשת מיד עתירה לבג"ץ, שהיה מוצא סיבה כלשהי על סמך עקרון השוויון, הפתיחות וחופש הביטוי שהיה מאלץ את ישראל לכרוע ברך בפני המסית האיסלאמיסטי; עיתונים היו מתקוממים נגד הצעדים האנטי-דמוקרטיים.

בצרפת נוצרה משך השנים תרבות פוליטית שלמה הסוגדת לפלשתיניזם ובמקביל – אנטי-ציונות ארסית ואלימה. בשמאל הקיצוני המיוצג על ידי מלנשון ועוד שניים שלושה מנהיגים מדברים בגלוי על מה שפרנסואה הולנד מסרב לדבר: על כך שהזהות של אירופה אינה נוצרית אלא "מעורבת" או פלורליסטית או רב-תרבותית. אלא שלכל ברור שזהו שם קוד ללגיטימציה של הכללת האיסלאמיזם בחיי החברה והפוליטיקה הצרפתית, מה שמכריח את הצרפתים להיכנע לתביעות האיסלאמיסטיות, ובינתיים זה בעיקר על חשבון היהודים וישראל. זו הסיבה העיקרית להצבעה ההמונית לטובת מארין לה פן והחזית הלאומית שלה.

סרקוזי כנראה כבר לא מתבייש לפנות אליהם וללכת לקראתם כדי לנצח. כיוון שהולנד זוכה לתמיכה מוחלטת מצד השמאל האנטישמי-פלשתיניסטי אין להסתייג מכך. הבעיה איננה של סרקוזי אלא של מצביעי הימין הקיצוני עצמם, שכמו בישראל הם סובלים ממוות מוחי, ולא בטוח כי יופיעו להצבעה בקלפי. במאבק נגד כניעה מוחלטת של אירופה, אין כמעט ברירה אלא לקוות לניצחונו של סרקוזי.

אמנון לורד

 6.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: