מי הזיז את הדייסה שלי?

מאמר מערכת

 בישראל יש יותר מדי גורמים העוסקים ללא הרף בערעור יציבותה. האחרון שבהם היה השותף הקואליציוני הבכיר, אביגדור ליברמן, שהודיע רק לפני שבועיים – מי זוכר – כי נגמרה מחויבותו לקואליציה; השמאל הרדיקלי הוכיח בשנה שעברה את יכולתו לטלטל את המדינה עד כדי הפלת המשטר; ראשי שירותים חשאיים בעבר משליכים מעליהם כל רסן; הימין הקיצוני, בחלקו, אינו נאבק ביושר על דעת הקהל, אלא פועל כסוס טרויאני בתוך מפלגת השלטון עצמה.

אחד מגורמי חוסר היציבות בישראל זוהי התקשורת, שפרשניה זועקים מרה בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי. מזה כ-15 שנה רגילים הפרשנים המובילים למצב שבו פרשנויות הופכות לספין פוליטי, והנבואה מגשימה את עצמה.

המעשה הפשוט והחד של ראש הממשלה נתניהו ויו"ר קדימה שאול מופז, הקמת ממשלת אחדות לאומית, הפך את מרבית הפרשנים בתקשורת לילדים קטנים הצורחים כי לקחו להם את הדייסה: הם לא רגילים למנהיגות שחושבת על האינטרס הלאומי במונחים אסטרטגיים, ולא זורמת בשפך הפרשנויות. זו הסיבה שהם לא היו מסוגלים לחזות מהלך כזה, וזו הסיבה שלא הבינו ולא פירשו נכון את נתניהו בכל שלוש השנים של שלטונו.

המהלך של נתניהו גאוני. כפי שנאמר על הווית המלחמה: כדי לדעת להלחם צריך הרבה חכמה, אבל כדי לנצח צריך כישרון. שום מהלך פוליטי אנושי אינו מושלם, ותמיד יחזור ליברמן מחו"ל ויערוך מסיבת עיתונאים.

אבל במסגרת המגבלות של הפוליטיקה הישראלית, מהלך האחדות נותן מענה מרבי לבעיות אסטרטגיות בכמה מעגלים: האחד הוא הנושא המדיני-בטחוני. האמריקנים והפלשתינים התרגלו ללוקסוס של ניצול סדקים ושסעים בתוך הממשלה הישראלית כדי לקדם יוזמות מדיניות שהתגלו כאיום קיומי על מדינת ישראל. החבירה של מופז ונתניהו סוגרת אופציות מניפולטיביות והיה אם אובמה יזכה שוב בנשיאות.

בנוסף, לאורך השנה האחרונה היו נסיונות חמורים לקעקע את ההסכמה הלאומית בנושא האיראני ולפגוע באמינותם הציבורית של רה"מ ושר הבטחון. ממשלת אחדות פותרת בהדרגה את הבעיה. הממשלה גם תוכל לקבל החלטות קשות בתחום התקציבי, הכרוך גם בהמשך רפורמות הביזור והתחרותיות במשק.

אחת הבעיות של המשקיפים הפוליטיים בישראל היא שהם לא מנסים ללמוד מהנסיון של מה שמתרחש באירופה, במזרח התיכון ובארצות הברית.

באירופה הולכת ומתערערת הדמוקרטיה בכמה מדינות. הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מתודלקים על ידי המשבר הכלכלי והכוחות הפוליטיים של המרכז אינם מסוגלים לתת לכך מענה. יש לתת את מלוא הכבוד וההערכה למנהיגי מפלגות המרכז בישראל, אחד מימין והשני משמאל, שחברו יחד הזאת.

אין ספק שהם מספקים הגנה לדמוקרטיה הישראלית בצורה הרבה יותר אחראית ומושכלת ממערכת המשפט, הדבקה בקו של פסיקות משסעות, אנטי-חברתיות ושרירותיות.

מעל לכל המעגלים הביטחוניים והכלכליים החשובים, תיבחן הממשלה בחקיקת חוק גיוס שוויוני במקום חוק טל, שתוקפו פג.

 אמנון לורד

10.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: