מבקר חדש, תפיסה חדשה

מאמר מערכת

הדרמה בכנסת סביב בחירתו של מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, היא קצף שעל פני המים שבמהרה יישכח. מרגע שנבחר המבקר החדש, הוא לא תלוי במי שסייעו לבחירתו ואינו חב להם דבר, לא להם ולא לקודמיו בתפקיד. דרכו בביקורת תהיה עצמאית ורק הוא יעצב אותה. יש לקוות שישנה את אופי העבודה ולא יילך בעקבות קודמו.

המבקר היוצא, מיכה לינדנשטראוס, זוכה לשבחים רבים בעיתונות על 'הסגנון החדש' שהנהיג, ועל כך שהעניק לביקורת המדינה שיניים חדות ואפקטיביות. לשבחים אלה יש להתייחס בחשדנות ובערבון מוגבל – זו עדות של הנחתום על עיסתו, או של המשוחד על משחדו. הנהנים העיקריים משיטת הפעולה של לינדנשטראוס היו העיתונאים, שהמבקר סיפק להם כותרות מרעישות וחומרים עסיסיים מדי כמה שבועות. עם כל הכבוד לתפקידה החשוב של העיתונות, לא תמיד טובת העיתונות היא טובת המדינה והחברה.

כשבלעם ביקש לקלל, הוא חיפש שוב ושוב זווית ראייה או נקודת תצפית שממנה אפשר לראות את הפגמים והקלקולים שבישראל. אילו מצא את אותם פגמים, היה יכול לקלל – זו הייתה מומחיותו – אבל התרחש נס ומכל מקום שהביט נראו אליו רק המעלות, ואילו הפגמים נעלמו מעיניו כליל.

מבקר המדינה לא נועד להיות בלעם חושף הפגמים ולא התמנה על מנת לקלל, גם לא להעניש: לא את החברה, לא את המדינה, לא את הממשלה ואפילו לא את מי שסרח. ביקורת המדינה איננה משטרה ולא פרקליטות המדינה. היא לא נועדה לשפוט את ראשי המדינה ואת נבחרי הציבור או לתת להם ציונים. לשם כך יש כנסת ויש עיתונות, ובעיקר –  קלפי, אחת לארבע שנים. הציבור הוא השופט.

ביקורת המדינה גם לא אמורה לטפל בכשל נקודתי הרה אסון, כמו למשל השריפה בכרמל. לארועים כאלה קיימים כלים אחרים וכללים אחרים, והכנסת או הממשלה מוסמכים להחליט על הקמת ועדת חקירה. ביקורת המדינה נועדה, מטבע ברייתה, לעשות עבודת נמלים יסודית ומשעממת של בדיקת התפקוד השוטף והיומיומי. היא לא נועדה לאיים על ראשי המדינה אלא להיפך: להניח בידיהם כלי עזר חיובי ובונה שמצביע על ליקויים ומאפשר תיקון.

אין זה מלהיב ולפעמים מתסכל לעשות עבודת נמלים הרחק מאור הזרקורים, להגיש דו"ח עב כרס פעם בשנה, לראות שרק חלק מליקויי השנה שעברה תוקנו. אבל זה התפקיד: אילו היה תפקידו של מבקר המדינה להעניק ציונים לנבחרי הציבור או לספק כותרות מסעירות לעיתונות, החוק היה מטיל עליו לדווח גם על ליקויים וגם על הצלחות, ולתת ציון משוקלל שמאפשר להשוות בין ממשלה זו לבין קודמותיה.

ביקורת המדינה לא אמורה להיות חסויה וחשאית. הכול צריך להיות שקוף וגלוי לעיניה הבוחנות של העיתונות. אין ספק שלעיתונות תפקיד חשוב גם במעקב אחרי התיקונים שצריכים להיעשות לאור חשיפת הפגמים. השאלה הקשה היא תמיד שאלת המידה הנכונה.

מבקר ששם את עיקר הדגש על כותרות ועיתונות, גם אם כוונתו לטובה, נגזר עליו להיגרר לעיסוק יתר באנשי הצמרת הפוליטית במקום בכשלי המנגנון, להיות בין 'עיתונאי בכיר' לבין 'גלגל חמישי' במרכבת המשטרה והפרקליטות. מעל לכול: הוא יתפוס את משבצת בלעם הרשע ויהפוך ממבקר למקלל. נקווה שהשופט שפירא ישכיל ללכת בדרך זו.

אורי אליצור

15.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: