אל תגידו לי שאין אלימות

דותן מלאך, עורך מוסף הספורט של מקור ראשון. תושב תל אביב

 זה קרה בתחילת השבוע בצהריי היום. עבדתי מול המחשב במרפסת ביתי שממוקם באזור שקט סמוך לגן העיר ועיריית תל אביב. לפתע שמעתי צעקות מבחוץ: "אני לא מאמין, אלה האופניים!" צעק מישהו.

ניגשתי לחלון ונדהמתי לראות בחור צעיר משליך את אופניו באמצע הרחוב ונעלם בריצת אמוק מתחת לבניין שלי. אחריו דהר בחור על אופנוע, שמהר מאוד הבנתי שהוא בלש מהיחידה המרכזית בת"א. הוא עצר, החנה ורץ אחריו. תוך דקה הגיעו עוד ועוד בלשים שהתחילו לכתר את המקום. חלקם נכנס לבניין וחלקם עסק באיסוף זהיר של האופניים המושלכים, נעל ספורט אדומה שנשרה במהלך מנוסת החשוד וכובע גרב שנפל מראשו בחצר הבית. בהמשך ייקחו מהממצאים טביעות אצבע.

ניסיתי לבדוק במה מדובר, אבל אף אחד מהאנשים שקשורים לעניין לא פצה את פיו. לפתע הגיע אדם נוסף, ככל הנראה בדרגה בכירה, ואמר לאחד הבחורים "קח את הדברים ותעלים את עצמך". באותו רגע הבנתי שמדובר במצוד אחר החשוד באונס האכזרי שהתקיים בין שישי לשבת בשירותים בגן העיר, דקת הליכה ממקום מגוריי.

האירוע השפיע עליי מאוד. במשך יומיים דמיינתי לעצמי איך הייתי נוהג לו שמעתי צעקות או קריאה לעזרה ממקום בו עברתי פעמים רבות בשעות הקטנות של הלילה. חשבתי על אחותי הקטנה שקיבלה ממני הרצאת זהירות בעקבות המקרה, ועל כל הנשים שאני מכיר שגרות באזור ביתי, שנחשב לשקט ויוקרתי. המחשבות הללו העלו בי תחושות כעס וייאוש.

ואכן, בערב נמסרה הודעה רשמית כי צעיר ערבי בן 21, שוהה בלתי חוקי, נעצר בחשד למעשה, בקרבת המקום בו התקיים לכאורה הפשע המזוויע. העובדה שהבחור נעצר לא הרגיעה אותי בשום אופן. כתושב תל אביב בשבע השנים האחרונות, אני יכול לומר בוודאות כי רמת האלימות בעיר נמצאת בעלייה מדאיגה, וכי ישנה פגיעה ברורה בביטחון האישי של האזרחים.

כבר כמה חודשים ישנן תופעות אלימות חמורות שממעטות להגיע לאמצעי התקשורת. בזמן האחרון נודעו כמה מקרים בהם אנשים יצאו מבילוי לילי באחד הברים באזור פלורנטין בדרום העיר, שם נתקלו בקבוצת עובדים זרים ששדדו והכו אותם מכות נמרצות (השבוע התפרסם מקרה נוסף, שלכאורה הסתיים באונס). בנוסף ישנה תופעה בה עובד זר רכוב על אופניים חוטף טלפונים חכמים מידיהם של אנשים ברחוב ובורח.

אם זה נשמע כמו אגדה אורבנית, אני מצטער לספר שלחבר טוב זה קרה, במרחק כמה רחובות מהבית שלי. חבר אחר נאבק בחוטף, והצליח לשמור את המכשיר אצלו.

בכתיבת הדברים אין לי שום כוונה להאשים איזו קבוצת מיעוט באופן גורף. מי שמכיר אותי, יודע: משך תקופה הייתי פעיל למען ביטול ההחלטה לסלק מכאן ילדי עובדים זרים, ופעם התנדבתי להעמיס דירה של משפחה כזו ולהעביר אותה לצפון הארץ, לאחר שתקנת 'חדרה גדרה' השערורייתית יצאה לדרך. לא כל זר בארץ הוא פושע פוטנציאלי.

מצד שני, העובדה שהביטחון האישי שלי ושל חבריי נפגע, מדירה שינה מעיניי. האלימות גואה בכל פינה בחברה הישראלית, אנשים נרצחים על כלום, ילדים מסתובבים עם סכינים ושולפים אותם אחד נגד השני כאילו מדובר בצעצוע, זקנים נשדדים באכזריות, פצועי תאונות ננטשים מדממים על ידי נהגים שפגעו וברחו, ועכשיו עובדים זרים החלו לפרוק כל עול.

אחד הדברים הקסומים בארץ, בטח בתל אביב, היא היכולת ללכת בכל מקום ובכל שעה בלי חשש שיקרה לך משהו רע. עכשיו זה הופך להיות פחות מובן מאליו. זו עובדה שאני לא מוכן לקבל.

ראשי המדינה חייבים להפסיק להתעסק אך ורק בהישרדות פוליטית, בטרנדים חולפים ובענייני אירן, ולהבין שהשטח בוער מבפנים. חייבים להפנות בדחיפות תקציבים ראויים למערכת החינוך למען הנחלת הסובלנות והסבלנות, להגביר את נוכחות המשטרה ברחובות במקומות בהם נפגע הביטחון האישי.

ישראל 2012 הופכת מיום ליום למקום אלים ומסוכן. זו עובדה קיימת, שחייבים לתת עליה את הדעת כאן ועכשיו.

 18.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: