בריטניה – מודל של יציבות פוליטית?

שמואל בן טובים, ציר כלכלי בשגרירות ישראל בבריטניה עד שנת 2010

 בכל דיון על שינוי שיטת הממשל בישראל, כמו זה שיש לקוות שיתחדש בקרוב, נשמעים קולות של ערגה לשיטה הבריטית. טוענים שלמרות שהינה ייצוגית פחות, היא מבטיחה יציבות שלטונית. אוזן בריטית שתאזין לדיון בימים אלה עלולה להגיב בגיחוך: הממשלה הבריטית מדלגת בקושי ממשבר למשבר, בעוד שבירושלים מוקמת קואליציה יצוקה בבטון.

סקרי דעת הקהל בבריטניה מלמדים על צניחה מתמשכת בכוחם של ראש הממשלה דיוויד קמרון ומפלגתו השמרנית, עד כדי פיגור של 9 אחוזים לעומת הלייבור. הסיבה העיקרית היא הקיצוצים הכואבים בתקציב; קשה לייחס את יתרון הלייבור למנהיגם אד מיליבנד, עוף מוזר במפה הפוליטית.

אם כך, אין לקמרון כל סיבה להזדרז ולהקדים את הבחירות, אבל רב הסיכון להתפוררות הקואליציה המוזרה שלו עם הליברל-דמוקרטים ('ליב-דם') ואיבוד הרוב בפרלמנט. יחסי אהבה בין השותפות הקואליציניות מעולם לא שררו שם, והשאלה היא רק מתי תגבר עוצמת חילוקי הדעות על יצר השלטון.

משבר חמור שעומד בפתח, הוא הצעת השמרנים לרפורמה מקיפה בגבולות אזורי הבחירה, מול יוזמת הליברלים לרפורמה עוד יותר מקיפה בבית הלורדים. כל מפלגה מתנגדת בחריפות ליוזמת חברתה.

בשנות שלטונו, לא נרתע הלייבור מיצירת פערים בגודלי אזורי הבחירה, באופן שישרת את מטרותיו. במרקמים עירוניים, בהם הוא נהנה מעדיפות מסורתית, קיימים אזורים של 40-50 אלף בוחרים, בעוד שבחבלים הכפריים, בהם השמרנים חזקים, יכול מחוז להגיע גם לכ-100 אלף בוחרים. התוצאה: יותר חברי פרלמנט ללייבור מאשר כוחם האלקטורלי האמיתי.

אפילו ניתוח של בחירות 2010 בהן הובס הלייבור, מגלה כי המבנה המעוות של אזורי הבחירה הוא שמנע מהשמרנים את הרוב המוחלט, ואילץ את קמרון להקים ממשלת קואליציה, לראשונה מאז מלחמת העולם השניה.

למנהיג הליברל-דמוקרטים, סגן ראש הממשלה ניק קלג, סיבה נוספת לחשוש: מחוז הבחירה שלו בעיר שפילד כולל שתי אוניברסיטאות גדולות. העלייה התלולה בשכר הלימוד של הסטודנטים היא תוצאת אחד הקיצוצים הכואבים ביותר שיזמה ממשלתו, וסיכוייו לחזור ולהבחר נפגעו קשות. לכן, הוא מנסה לצנן את המחלוקות עם השמרנים ולמנוע פיצוץ רבתי.

בחירות בוא יבואו, ולכן הנשמות הטובות בבריטניה כבר מכינות עבורו את כסא המפלט הפוליטי. לתמונה נכנסת במפתיע מרגרט אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי. אשטון נחשבה מלכתחילה כמינוי תמוה של ממשלת בראון ב-2009, וככל שחולף הזמן ההערכה אליה בבריטניה אינה גוברת, בלשון המעטה.

לקלג יש שאיפות לגיטימיות להתרווח על הכסא של אשטון לכשיתפנה ב-2014. לגיטימיות – משום שאת הזינוק בקריירה שלו הוא חייב למסדרונות נציבות האיחוד האירופי בבריסל, שם שימש כיד ימינו של נציב משרד התעשייה והמסחר לורד ליאון בריטן.

בריטן השמרני, סגן יו"ר מועצת המנהלים של בנק UBS ולשעבר שר התמ"ס בממשלת ת'אצר, הוא עדיין בעל השפעה במפלגה השמרנית ויש לו דעה טובה על קלג. ברור כי כל הנ"ל לא יספיקו לקלג בשעת ההחלטה על המינוי, אם לא יטול אז חלק פעיל בשלטון. המסקנה של תאוריית קונספירציה זו – אחת מהפופלריות בבארים הפוליטים של לונדון – היא שהקואליציה תנסה לקרטע עד 2014, ורק אז צפויות להתקיים בחירות חדשות.

אם וכאשר תיושם הרפורמה באזורי הבחירה, קשה לראות כיצד אחד הגושים מגיע לרוב מוחלט בפרלמנט. תוצאה אפשרית (נא לא ליפול מהכסא): ממשלת קואליציה, אולי אפילו רוטציה, בין השמרנים ללייבור. יציבות פוליטית – לא תהיה שם.

אז דיון מחודש על שיטת בחירות ראויה יותר – בבקשה. רק מומלץ להתרחק מתדמיות שטחיות, וללמוד לעומק לא רק לקחי עבר נוסטלגיים משיטות אחרות, אלא גם את ההווה והעתיד הנראים לעין. בלונדון וגם בירושלים.

 18.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: