בחירות בצִלו של הסהר

ד"ר יהודה בלנגה, מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת באונ' בר-אילן

היום אמורה מצרים להרכיב את החלק האחרון בתצרף שיצרו צעיריה בפברואר 2011. בארץ הנילוס יתקיים היום ומחר הסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות. במידה שאף מועמד לא יזכה בלמעלה מ-50% מן הקולות, ילכו מיליוני הבוחרים להצביע שנית באמצע חודש יוני.

בשלהי אפריל נסגרה רשימת המועמדים לנשיאות, שמונה 13 איש, ששניים מהם בולטים במיוחד: עמר מוסא ועבד אל-מנעם אבו אל-פתוח. הראשון, דמות מוכרת לציבור הישראלי, היה עד לשנת 2001 שר החוץ של מצרים ולאחר מכן כיהן כמזכ"ל הליגה הערבית. מוסא נחשב למועמד חילוני מתון, שדבק בו הכתם של 'איש המשטר הישן'. באופן מפתיע, ולהבדיל מתוצאות הבחירות לפרלמנט בהן זכו המפלגות האסלאמסטיות בכשני שלישים מן המושבים, דווקא הוא זוכה בסקרים שונים ללמעלה מ-40% מן הקולות. מדוע?

ראשית, בקרב המחנה האסלאמיסטי קיים חוסר הסכמה בשאלת דמותו של מועמד ראוי שייצג את גוש האסלאם גם במרוץ לנשיאות. שנית, מוסא הזדהה עם המפגינים הצעירים למן הרגע שפרצו המהומות. שלישית, בעוד שדמויות יתר המועמדים די אפורות בציבוריות המצרית, מוסא נתפס כ'מבוגר אחראי', שמקובל בזירה הערבית ובזו הבינלאומית.

מחד, הוא יודע לצאת בהצהרות תוקפניות כלפי ישראל ומשקף בכך את תחושות הרוב המוחלט במצרים; מאידך, הוא מצהיר כי למרות שהעם המצרי רואה בישראל אויב, "אחריותו של הנשיא היא לא להיסחף אחרי העם… ולהיגרר לעימות שייתכן שאיננו מוכנים לקראתו".

מן העבר השני ניצב ד"ר עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, איש 'האחים המוסלמים' בעברו, שפרש מן התנועה ומתמודד על הנשיאות כמועמד עצמאי. לאבו אל-פתוח היסטוריה אופוזיציונית ארוכה עוד מימיו כסטודנט בתקופת הנשיא אנואר סאדאת.

הוא זוכה לתמיכה מצד כל גווני הקשת הפוליטית המצרית, מוסלמים קיצונים מחד וליברלים מאידך. כך, לדוגמה, הכריזו המפלגות אל-נור ('האור') ואל-ווסט ('המרכז') על תמיכתן בו, כשההערכה היא שהדבר נעשה, בין היתר, כדי לסנדל את מועמדם לנשיאות של ה'אחים המוסלמים', מוחמד מוסרי.

אבו אל-פתוח מתנגד לכניסתם של 'האחים המוסלמים' לחיים הפוליטיים, וטוען כי הם סוטים מן הדרך שקבע חסן אל-בנא, מייסד התנועה. יחד עם זאת, בחזונו מצרים היא "מדינה אזרחית על בסיס אסלאמי", וכאן משתלבת תפיסה זו עם דרכם של האסלאמיסטים בפרלמנט המצרי. הליברלים תומכים בו, משום שבעיניהם הוא מייצג את ערכי המהפכה ואינו מזוהה עם המשטר הישן.

אל-פתוח הצהיר על רצונו בשקיפות תקציבית, בצמצום מעורבותו של הצבא בפוליטיקה המצרית, בהשבת הסדר והביטחון באמצעות מלחמה בפשיעה, ביטול חוקי החירום הידועים לשמצה ובכלכלת שוק חופשי. השקפות פוליטיות אלה, הביאו את סמל 'מהפכת הצעירים', ואיל ראנים, להצהיר על תמיכתו באבו אל-פתוח ש"יכול ללכד את העם המצרי".

בסופו של דבר, למרות שלל הסוגיות הבוערות – השלום עם ישראל, תוקפם של חוקי החירום ומעורבותם של בכירי הצבא המצרי בפוליטיקה – הנושא עמו יצטרך הנשיא הנבחר להתמודד בראש ובראשונה, הוא מצבה הכלכלי הרעוע של מצרים, מדינה שצמחה באחוז אחד בשנת 2011; בה 40% אחוזים (מתוך 84 מיליון איש) מרווחים כ-2 דולרים ליום; ושלאוכלוסייתה מתווספים מדי שנה כ-1.6 מיליון בני-אדם.

אם הנשיא החדש שייבחר – ולא משנה מי זה יהיה – לא ייתן מענה לבעיות הללו, אנחנו עלולים להיות עדים לפרץ אלימות נוסף וחזק יותר בארץ הנילוס.

23.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: