הסתדרות חזקה – סכנה לשכירים

מאמר מערכת

את הבחירות להסתדרות, שנערכו שלשום, צריך לראות בהקשר של מחאות הצדק החברתי – כפי שהן מכונות על ידי יוזמיהן – שהחלו לפני כשנה.

מלבד ההפגנות ההמוניות בקיץ שעבר, היתה זו שנה שלוותה במאבקים מקצועיים שלא היו כאן זה שנים רבות. שביתת הרופאים (שכונתה 'שביתת המתמחים') כמעט שנשכחה, אבל אם נחזור לימים שבהם התנהלה, אפשר היה לראות מערכת בריאות ציבורית על סף קריסה. לא היה חסר הרבה שאלה המבקשים למוטט את החברה הישראלית יצליחו לעשות זאת בנקודת תורפה בלתי צפויה. מי היה מאמין שדווקא הרופאים יהיו חיל החלוץ בהרס החברה הישראלית.

שביתה כללית במשק היתה על סוגיית עובדי הקבלן, סוגייה נכבדה שנכון להתעמק בה ולשאת ולתת עליה. ההסתדרות אכן היתה צד בהסכמים קודמים בנוגע לעובדי הקבלן, אך הנה לפתע הפכה את הסוגייה הזו דווקא לעילה לשביתה כללית.

שביתות כלליות הן, באופן עקרוני, 'נשק יום הדין' במאבקים מקצועיים שעוסקים בעוולות חמורות. השימוש בו במקרה של עובדי הקבלן היה בעיקרו תעמולתי, והעובדה שנעשו מעט ויתורים בנושא מעידה רק על כך שהממשלה יכולה להרשות לעצמה לקנות שקט תעשייתי במזומנים.

זהו הפרדוקס של הצלחת הכלכלה החופשית מבית מדרשו של בנימין נתניהו. היא מספקת למדינה די הכנסות ממסי האזרחים – או יותר נכון מכיסי האזרחים – כדי שהכספים האלה יועברו לכיסי הוועד של עובדי הרכבת – עוד מאבק קיצוני של קבוצת עובדים שהתקשתה לספק את השירות הבסיסי לציבור.

אין ספק שההקצנה במאבקים החברתיים ובמאבקי הוועדים מקורה ברוח גבית חזקה שנתנו לה ההפגנות מהקיץ שעבר. להבדיל מימים עברו, ההסתדרות אמנם לא נהנית מיוקרה רבה, אבל התחזקה למדי בשנתיים האחרונות. כשממשלת נתניהו יצאה לדרך לפני יותר משלוש שנים, תרם עפר עיני – אז בן בריתו של אהוד ברק – את תרומתו החשובה ליציבות הכלכלה הישראלית – בתמורה להגדלה מועטה של התקציב אותו רצו נתניהו ושטייניץ.

התחזקות ההסתדרות והאיגודים הגדולים מאיימת על המשק, שבו שוק העבודה יהיה אחוז בצבת ההסתדרות והאיגודים. זהו אחד השרידים לכלכלה הסוציאל-דמוקרטית שעדיין מושלת בכיפה, חרף קובלנותיהם של אנשי השמאל ובראשם שלי יחימוביץ', שמאשימים כי ישראל הפכה למדינה ניאו-ליברלית.

הלוואי שזה היה נכון. האיגודים החזקים, בגיבוי ההסתדרות, יוצרים מראית עין של שכירים שמרוויחים 'טוב', בעוד שלמעשה נוצר שסע בין שני סוגי שכירים – אלה שמקבלים העלאות בעקבות מאבקי ההסתדרות, ואלה שעובדים במגזר העסקי הפרטי, ששכרם נשחק מאז המשבר הכלכלי של סוף 2008-9.

עקרונית, איגודים מקצועיים דומיננטיים הם חדשות רעות לכלכלה. לא צריך לעבור הכל על בשרנו: די להביט אל שכנותיה של ישראל באירופה. מורשת הכלכלה הסוציאל-דמוקרטית מצווה חורבן לרוב כלכלות אירופה, כולל החזקות שבה.

למזכ"ל ההסתדרות החדש-ישן עופר עיני יש תפקיד חשוב בייצוב המשק. אין ספק שמארגני מהומות הצדק החברתי ינסו לגייס אותו לאג'נדה ההרסנית שלהם, שמטרתה להכניס את הממשלה לרמת הוצאות שעלולה לגרום לקריסת הכלכלה; באותה עת הם שואפים ליצור סביבה ואווירה עויינת ואף מאיימת ליזמים ובעלי עסקים.

עופר עיני יצטרך לאזור אומץ כדי לרסן את מחוללי המהומות, ולא להיגרר אחריהם לתהום כלכלית שבה יסבלו קודם כל העובדים השכירים.

אמנון לורד

24.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: