חוק ההסדרה: חיזוק בית המשפט

זאב קם

 בשבועות האחרונים אנחנו זוכים לחזות בזרמים ובקולות שדוגלים בחיזוק מעמדו של בית המשפט, ודורשים באופן ברור 'לאפשר לו לומר את דברו' בנושאים שעומדים על הפרק. הפרשה האחרונה, בהקשר הזה, היא בדבר חוק הסדרת המאחזים, שמבקש להסדיר את חוקיות ההתיישבות במקומות שנטען לגביהם כי הם קרקע פרטית ולא אדמות מדינה.

הטענה היא כי מדובר בהצעות חוק שפוגעות במעמדו של בית המשפט, מאחר שכבר ניתנה פסיקה שקובעת כי אותם יישובים (מגרון, שכונת האולפנה ועוד) נדרשים להתפנות.

בהקשר הזה קיימות שתי בעיות: הראשונה קשורה לפוליטיקאים שיזמו את הצעות החוק, וכל שבוע מחדש נוטעים תקוות בקרב התושבים, שהנה השבוע הצעת החוק תעבור, היישוב יינצל והכל יבוא על מקומו בשלום. מספר הפעמים שבהן הבטיחו חברי הכנסת ש'השבוע הצעת החוק עולה, תקבל רוב, ובהמשך תהפוך לחוק מוגמר' – כבר אינה ניתנת לספירה, כולל במהלך פגרת הכנסת שבה לא ניתן לקדם הצעות חוק.

אבל לא בכך רציתי לעסוק: הבעיה השנייה קשורה בפתיח של המאמר, והיא מעמדו וחוזקו של בית המשפט. האם אכן חוקי ההסדרה פוגעים במעמדו של בית המשפט, או שדווקא נועדו כדי לחזק את חוסנו? התשובה המקובלת היא שמדובר בחוקים 'עוקפי בג"ץ', שמבקשים לפגוע במוסד.

אבל אלו שטוענים זאת, לא ממש מציגים לציבור את התמונה המלאה. בימים אלה ממש מתקיים דיון משפטי נוסף, רחוק מן העין, בבית המשפט המחוזי. בדיון המושתק (מישהו ראה דיווח עליו?) מתבררת שאלת הבעלות על הקרקע של שכונת גבעת האולפנה שנמצאת במחלוקת בין הצדדים. למעשה, חוקי הסדרת המאחזים הם הדרך היחידה לאפשר לבית המשפט לומר את דברו בנושא.

במקרה של גבעת האולפנה, הצביעות זועקת. התושבים אומרים דבר פשוט: הם לא מבקשים החלטה שהקרקע שלהם; הם מבקשים לאפשר לבית המשפט המחוזי להחליט בנושא. מה יחזק יותר את מעמדו של בית המשפט, מהצהרה שבה הצדדים פונים אליו ומבקשים ממנו להכריע ולקבוע למי שייכת הקרקע?

ברגע שיעברו חוקי הסדרת המאחזים, ייתפנו הצדדים בנחת לצעד האמיתי שיחזק את בית המשפט – האפשרות להניח לו לפסוק בעניין. אך כנראה שרוב רובם של אלה שהזדעקו להגן על כבודו של בית המשפט ודרשו מראש הממשלה שלא לצאת נגד החלטה מפורשת שלו – לא באמת מתעניינים בחוזקו ובעוצמתו, אלא שמניעים אחרים מדרבנים אותם. לא חיזוק וביצור, אלא דווקא הריסה ופינוי – של היישובים שבמוקד המחלוקת.

בל נטעה: מי שמדבר בקול חזק יותר הוא לא תמיד הצודק יותר. תמיכה בחוק המאחזים פירושה חיזוק שיקול דעתו של בית המשפט, שיכריע כראות עיניו בסוגיית הבעלות. התנגדות להצעות החוק משמעותה חוסר אמון בבית המשפט, ואמירה שהוא אינו ראוי להכריע בפרשה.

24.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: