ארבע נקודות על המצב החברתי

רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת 'ידיד'

 השבוע התבשרנו כי בשנה הבאה יהיו גזירות כלכליות לא פשוטות. תוספת מע"מ, מס על הדלק, מיסים על אלכוהול וסיגריות, קיצוץ במשרדי הממשלה ומה לא. היתה מחאה, היתה צמיחה, אבל הספין הנוכחי הוא שאנחנו חוששים מלחזור לשנות השמונים, אז היתה אינפלציה דו-ספרתית ולפעמים תלת-ספרתית, כששמעון פרס ויצחק שמיר חגגו עם ממשלת האחדות הראשונה.

האם זה אומר שזה מה שיהיה עכשיו? לא בטוח. בניגוד לדיבורים על בחירות בנובמבר 2013, נראה שקדימה לא תצליח לספק את הסחורה, ליברמן יפרוש ובסוף יהיו בחירות עוד בחורף הקרוב. החורף טוב לבחירות – לאנשים קר הם לא יוצאים החוצה להפגין, בטח לא על יוקר המחיה.

*

הכנסת דחתה את הצעת החוק למניעת הדרת נשים שהגיש ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, הצעה שקובעת שמי שיורשע בהדרת נשים דינו מאסר. למה היא טובה? כי היא מטילה עונש אמיתי על מי שחושב שלהדיר נשים זה דבר מקובל חברתית.

הכנסת דחתה את הצעת החוק כי הממשלה החליטה להתנגד לה. למה? מה היתה הבעייה של ראש הממשלה להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית ולקיים עליה דיון מהותי ומשמעותי כדי לקבוע את גבולות הגזרה?

מזל שחלק מהח"כים בקואליציה, שהבינו את הבעייתיות שבאי תמיכה בהצעה, התאדו מהמליאה ברגע שהחלה.

*

לפני מספר ימים השארתי הודעה באתר הטלוויזיה החברתית. הצעתי לסקר את מאבק האמהות החד הוריות לשינוי חוק המזונות. צלצל אליי הכתב שלהם. התחלתי לספר לו על המאבק ועל הנשים. השאלה הראשונה שלו היתה באיזה צד של המפה הפוליטית אנחנו – ימין או שמאל.

אמרתי לו שאנחנו בצד של הזכויות החברתיות, ושהן לא שייכות לשום צד. הוא ענה שמבחינתו זכויות חברתיות זה שמאל רדיקלי. "למה זה חשוב?", שאלתי. הוא ענה שמה שחשוב לו זה הערכים של הארגון ובאיזה צד הוא נמצא.

ויתרתי על הכתבה. זכויות חברתיות אינן שייכות לשמאל, למרכז או לימין, הן שייכות לכל מי שחושב שהוא חלק מהחברה הישראלית.

*

השבוע לקחתי חלק בדיון בכנסת בנושא החלטת הממשלה לשפר את מצבם של יוצאי אתיופיה בישראל. אין ספק שמגיע להם שהממשלה תיתן, ואין ספק שהממשלה לא מקיימת את הבטחותיה.

מצעד חברי הכנסת היה מרשים: שלמה מולה, אילן גילאון, שאול מופז, מירי רגב, נחמן שי, שכיב שאנן, רחל אדטו, עמיר פרץ ואחרים. מכל חברי הכנסת שנכחו באולם, היחידי שהיה בהפגנת המחאה הכואבת של הקהילה האתיופית בקרית מלאכי היה אילן גילאון. לאחרים זה כנראה היה רחוק מדי.

הדיון לא היה ממוקד ועסק בעיקר בלהגיד למה הדברים לא טובים. בדיוק כמו במחאה החברתית, הרבה גורמים רוצים הרבה דברים, עד שבסופו של יום מה שמתקבל אינו מקובל על אף אחד.

האם כך אפשר לקדם שינוי? האם כך ניתן לקדם הידברות אמיתית עם הממשלה כדי לחסל את תופעת הגזענות?

 28.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: