מולדת של תורה

 ד"ר רות קלדרון, מייסדת בית המדרש 'עלמא'

 התלמוד, על סיפוריו וסוגיותיו, משך אותי מאז הייתי ילדה. עד שלא הגעתי עדיו – לא ידעתי מה מקור המשיכה הזו, ומאז שהגעתי – אינני יכולה לחשוב על חיי בלעדיו, כמו שאומר רבי עקיבא: בלי לימוד אנחנו כמו דג מחוץ למים. התורה מרווה.

הייתי צמאה שנים רבות, ונדמה לי שגם המרחב היהודי-ישראלי צמא: לטעם, למשמעות, לעומק, לפרספקטיבה. משום כך אני רואה את התלמוד – ובתוכו סיפורי התלמוד, שהם מלאי עוצמה גם באופן האמנותי בו הם עשויים וגם מצד התוכן שהוא עמוק ורלוונטי בלי להיות דביק – כמקורות השראה הכרחיים לחיינו כיהודים היום.

אם מקבילים את התלמוד למדיה אחרת, הוא אינו סרט קצר, אלא סדרה מתמשכת, מה שמביא אותי להתחבר לא  לסיפור מסויים, אלא לדמויות, לסמלים ולעלילות. אני אוהבת מאוד את דמותו של רב יוסף סגי נהור, שבעיוורונו רואה ואינו בוש באנושיותו. אני אוהבת את דמותו של הא-ל כפי שהיא מצטיירת בתלמוד – פעמים הוא עצוב ומתוסכל מהאופן שבו התגלגל העולם אותו ברא למקומו הנוכחי. "במסתרים תבכה נפשי – אם לא תניח לי, אלך למקום שאין לך רשות להיכנס בו ואבכה",  או בשעת מותו של רבי עקיבא – "כך עלה במחשבה לפני".

דמות הא-ל בתלמוד שונה לגמרי מדמותו במקרא, וזהו הישג גדול. נדמה לי שבהציגם את הא-ל כדמות שיש בה גם צער וייאוש, דמות שיש בה משהו הדומה לנפש אנושית, בכך הצילו חכמי התלמוד את הסיכוי לאמונה.

אני נשאלת אם תופעת לימוד התורה למי שאינם שומרים מצוות היא טרנד אופנתי, או תופעה עמוקת שורשים שעשוייה להתרחב.

לימוד תורה לא יכול להיות 'טרנד':  אפילו משנה אחת, אפילו דף אחד, אפילו מחשבה או מילה אינם עניין חולף אלא עמוק. הציבור הלא רבני, ציבור שעבורו לימוד אינו חובה אלא זכות ואין בו טובות הנאה של תקציבים – לא תגדל בו קהילת הלומדים מעבר למה שבאמת נכון לה. מנגד, נדמה שהגידול העצום במספר הלומדים החרדים הזיק מאוד לכבוד התורה ולדמותו של התלמיד חכם.

למי שרוצה ללמוד התורה מוצע להתחיל רק כשהוא מרגיש תשוקה. לימוד הוא עונג, לא חובה. מערכת החינוך הדתי יוצאת כששכרה בהפסדה כשהיא מציפה את הלומדים במקורות יותר ממה שמתאים להם.

חכמים בדורות קודמים, חכמי המשנה והתלמוד, שמעו לעיתים נדירות שמועה חדשה. השקט חשוב ממש כמו החידוש. לומד זקוק לזמן כדי לעכל ידע ולהגיע לאינטגרציה בינו לבין התודעה. כשהתהליך הזה מסתיים, הלב והראש מבקשים עוד, אז מתעורר החשק- וכשבא החשק כבר לא כל כך חשוב באיזה ספר אוחזים.

השיחה היהודית הארוכה שנמסרה לנו בספרים הגדולים של התרבות העברית, היא סך כל המחשבות והרעיונות, השאלות והתהיות, הדמיונות וההצעות שנאמרו ונמסרו ונכתבו ונשמרו בין בני השיח מכל הדורות.

כמונו הם בני התרבות העברית, וכמונו חיו בעולם חסר פשר והשתדלו להבין כיצד להיות בני אדם ראויים וכיצד לבנות חברה טובה.

הא-ל שלנו הוא אחד הגיבורים הגדולים של הסיפור המשותף, למרות שהוא עצמו ממעט לדבר ואין לנו אלא את פרשנותנו האנושית. השיחה הגדולה כמו גם הדיון הארס-פואטי עליה, כולם מצטרפים להמולה הנהדרת שהיא בעיני, יותר מכל חבל ארץ אהוב – היא המולדת שלנו.

25.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: