הטבח בסוריה והשאלה האיראנית

מאמר מערכת

 התגברותם של מעשי הרצח בסוריה, מבליטה את חוסר האונים הבינלאומי בתחום זכויות האדם. מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה בדחיפות ופרסמה הודעה המגנה רצח של נשים וילדים; הקצב מדמשק המשיך במלאכתו בד בבד עם כינוסה של המועצה. חמור מכך: שגריר רוסיה אף טרח להביע לפני הקראת ההחלטה את הסתייגותו ממנה, וטען כי כלל לא ברור מי אחראי למעשי הרצח בשכנתנו הצפונית.

מציאות זו, שחוזרת על עצמה פעמים רבות בשנים האחרונות במקומות שונים בעולם, מלמדת עד כמה אסור לישראל לסמוך אפילו על בעלות בריתה בנוגע לשאלות שקשורות לקיומה. העולם, שיודע לנפנף באמנות בינלאומיות בתחום זכויות האדם, הפליטים וכו', לא יבוא לעזרתנו ברגע האמת; אולי יתכנס לישיבת חירום באו"ם, בה יוצהר כי גם לישראל יש זכויות קיום, בעוד שגרירי רוסיה וסין מסתייגים וטוענים שגם לתוקפן האיראני, למשל, יש זכויות וכי העם היהודי אשם במצבו.

על רקע נהרות הדם הזורמים בחומס, חולה, דרעא ושאר ערי סוריה, קשה להבין את ההצהרות החלולות של 'לשעבר'ים במערכת הביטחונית בישראל בתחום האיראני. הקריאה לנתניהו וברק לפעול בנושא הזה בתיאום עם המערב, והדרישה כי ישראל תסתמך על המו"מ בין שש המעצמות לטהרן, מהווה תעודת עניות אמיתית לבכירים.

מדינות העולם אמנם אינן רוצות בגרעין האיראני, אך נראה כי הן יסכינו עם המציאות הזו בשמחה לאור ההשלכות של מאבק צבאי ללא תמיכתכן של סין ורוסיה במהלך.

בחינה מדוקדקת של הזירה הבינלאומית ותוצאות השיחות האחרונות בבגדד מלמדות כי מבחינת האינטרסים הגלובאליים של ארה"ב, סין ורוסיה, כניסת טהרן למשפחת הגרעין תחת סוג של פיקוח בינלאומי, תהווה פתרון טוב של הבעיה עבורן.

קביעה זו נכונה שבעתיים לאור ההשלכות של האביב הערבי עד כה: התפרקותן של לוב, תימן ומצרים והתגברות האסלאם הקיצוני וגורמי אל-קעידה במרחב הערבי. הרקע הזה הוא אחת הסיבות המרכזיות להתנגדות הרוסית להתערבות המערב בסוריה. רוסיה מעדיפה בן ברית יציב בדמשק, גם אם מדובר ברוצח ילדים, על פני כאוס ואובדן האינטרסים שלה באזור.

עובדה זו אין משמעותה כי על ישראל בהכרח לתקוף את הכורים של הרפובליקה האסלאמית. תקיפה חייבת להיעשות רק בתום בחינה מדוקדקת של השלכותיה על מצבנו הגיאופוליטי במזרח התיכון.

עם זאת, קשה שלא להתפלא על שלל המומחים מטעם עצמם, שניצלו גם את מוספי העיתונים בחג האחרון כדי להמשיך ולבקר את התנהלותה של הממשלה בנושא, זאת למרות השלכות הביקורת על ביטחון המדינה וחופש הפעולה של הממשלה.

חוסר האחריות אמנם מוסבר בחוסר אמון בשיקול הדעת של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק, אלא שדווקא על רקע מצבה המדיני הקשה של ישראל ובדידותה המובנית בתוך המזרח התיכון, אסור להביע ביקורת כזו בפומבי. הכרזות כאלה מחלישות את ישראל ומאפשרות לבנות בריתנו המערביות להתחשב פחות באינטרס הקיומי של ישראל – שגם כך אינו נמצא על ראש שמחתם.

בימים אלה, בהם נראה כי שאלת התקיפה באיראן הופכת להיות רלוונטית מתמיד, ראוי שכלל מעצבי דעת הקהל וקובעי הטון בישראל יישרו שורות עם הממשלה, שתצטרך להכריע באחת השאלות הקיומיות שמרחפות מעל ישראל מאז הקמתה.

 אסף גולן

29.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: