שנאת ישראל תוצרת הארץ

נעמן כהן

פרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת תל אביב השלים מפעל עצום. הוא חיבר שני ספרי תעמולה במסווה של מחקר מדעי אובייקטיבי: 'מתי ואיך הומצא העם היהודי?' ו'מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?'.

שני ספריו של זנד מיועדים לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו, שישראל חייבת להתחסל כמדינת היהודים, ועליה להפוך למדינה ערבית. לצורך כך הוא צריך להוכיח כי העם היהודי לא התקיים כלל בהיסטוריה, והוא אינו קיים גם עתה. מה שישנו למעשה הוא פיקציה ציונית-פוליטית מומצאת, שאין לה זכות למדינה.

ספריו של זנד משתלבים היטב במאבק הבינלאומי לדה-לגיטימציה ודה-הומניזציה לעם היהודי ולמדינת ישראל, במטרה להביא לחיסולם, ולכן הפכו לפופולאריים ותורגמו ל-20 שפות.

הספרות האנטישמית של זנד היא ההוכחה המובהקת לטענתו של פרופסור אלן דרשוביץ, שהסכנה הגדולה ביותר והנזק הגדול ביותר לישראל, מקורו בישראלים.

בדומה לתועמלנים ערבים, זנד טורח להביא מושגים טריוויאליים רבים בספרו, אבל משמיט את העובדה שהמושג 'עם ישראל' הוא מושג מפתח אפילו בתרבות הערבית-מוסלמית. ספר הקוראן מספר אך ורק על ההיסטוריה של עם ('שעב') ישראל.

הרמב"ם, למשל, נקרא במקורות הערביים: מוסא בן מימון, בן עבדאללה ואל-קרטבי אל-אסראא'ילי (איש קורדובה הישראלי). בהקשר זה מעניין שרק ערבי אחד, מלבד מוחמד, מופיע בשמו הפרטי בקוראן. ודוק: בקוראן לא מופיע כלל המושג 'עם ערבי' או 'עם פלישתי', קל וחומר שאין בנמצא 'עם פלישתינאי'.

בספרים אין כל חידוש הגותי או מחקרי, הכול פלגיאט. ה'תגלית' שלו, שהיהודים אינם עם אלא רק דת, נתגלתה כבר לפני 48 שנה ע"י האינטלקטואל והחוקר המובהק יאסר ערפאת. התגלית הזו, עליה חוזרים כל התועמלנים הערבים, קיבלה ביטוי פוליטי עם פירסומה באמנה הפלשתינאית הידועה מ-1964. לפי אותה אמנה, היות והיהודים אינם עם אלא דת, יש לבצע בהם טרנספר ולסלקם מאדמת פלשתין.

זנד אינו מגדיר עצמו כחלק מהעם היהודי, מכיוון שלדעתו אין בנמצא כלל עם כזה. הואיל ואינו מאמין בדת היהודית, לא ברור אם הוא רואה עצמו כבן לעם האוסטרי שם נולד, או כבן לעם הפולני, משם באו הוריו. ואולי הוא בן העם הערבי-פלשתינאי.

לעומת זאת רואה זנד את הפלשתינאים כבעליה האמיתיים של הארץ. ראוי לציין כי מקור השם פלשתינה הוא בכתבי הרודוטוס: לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, שינה הקיסר אדריינוס את שם הפרובינציה הרומית – שנקראה אז יהודה – ל-SYRIA PALESTINA, על שם הפלישתים שכבר לא היו קיימים בתקופתו. מטרתו היתה מחיקת שם היהודים מארצם.

למרות שהערבים אימצו במשך השנים את הכינוי, אין כל קשר אתני, תרבותי או היסטורי בין הערבים לפלישתים. זאת ועוד: בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם השנייה, ערבים רבים דרשו שהארץ תוגדר כ'סוריה הדרומית' שבירתה דמשק.

מהיכן הגיעה השנאה העצמית של זנד? טיעון חשוב שהוא מביא גורס כי גם אם אמרו היהודים במשך דורות: 'לשנה הבאה בארעא דישראל' – הם לא התכוונו לכך. והא ראייה: סבו של זנד, יהודי בשם גוטנברג, היה יהודי דתי מלודז' שהצליח להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל.

אבל, קובע זנד, הוא לא בא לחיות בארץ – אלא רק להיקבר בהר הזיתים, כי רצה להיות ראשון בתחיית המתים… לצורך כך הסבא ("המנוול"), מכר את רכושו ולא השאיר דבר למשפחתו (עמ' 15).

השנאה העצמית מתחילה משנאת הבית.

30.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: