אצטלה של מוסר

מאמר מערכת

הכרזתו של הרמטכ"ל האיראני לפני קרוב לשבועיים, ערב התכנסות מעצמות המערב למשא ומתן בבגדד, כי מטרתה של איראן היא לחסל את מדינת ישראל – לא זכתה כמעט לתשומת לב. שבוע לאחר מכן, הטבח ההמוני בעיירה חולה בסוריה תפס את תשומת הלב הבינלאומית.

אפשר להבין את מנהיגי המדינה שאינם ששים לאזכר כל שני וחמישי איומי השמדה מצד המנהיגות האיראנית, בין השאר מסיבות של מורל לאומי. אבל איפה התקשורת הישראלית, היכן אנשי הרוח והמוסר?

הדבר בולט. התעלמות מוחלטת של אנשי הרוח והמוסר הישראלים מאיומי החיסול והמחיקה של ישראל מפי אישים איראנים בכירים, החל מהאייתוללה רפסאנג'ני דרך עלי חמינאי ואחמדינג'ד וגמור בקצינים בכירים. זו הקלת הראש הידועה של האליטה האינטלקטואלית הישראלית, שהדביקה גם את הצמרת הביטחונית-צבאית.

אין להסיח את דעתם של אנשי הרוח והפרשנים המנופחים מהתבטאותה של ח"כ מירי רגב נגד המסתננים הסודאנים והחבשים. אחרי כל פעולה קשה נגד החברה הישראלית הכרוכה בפגיעה פיזית – לרבות רצח המוני – באה מתקפת הנגד המוסרית.

תמיד אחרי פיגועי התאבדות בדולפינריום, באוטובוס, או בבית הקפה, היו מספר יהודים צעירים שעצביהם בגדו בהם למראה הדם היהודי השפוך שהחלו לצעוק "מוות לערבים" וצעדו לעבר חסן בק – במקום לפצוח ב'מה אברך' או לכל הפחות ב'שיר לשלום'. זה כל מה שהיה דרוש למגישי תכניות האקטואליה והמטיפים כדי להשתחרר מההכרה שמול החברה הישראלית ניצב אויב ג'נוסיידי. אשרינו, יש לנו כמה פורשי 'כך' ושאר כהניסטים, שבאמצעותם אנחנו יכולים לצאת למפגני מוסרנות וצדקנות.

אבל העובדה שמשטר בעל עוצמה כמו הרודנות האיסלאמיסטית האיראנית מתכוון להצטייד בנשק אטומי, תוך שהוא מלווה את התהליך באיומים חסלניים נגד הציונות ונגד ישראל, לא מדירה שינה מעיני המטיפים המקומיים. אין חלקם של דוד גרוסמן, עמוס עוז, א.ב יהושע ויוסי שריד ואהרון ברק עם גדולי המשפטנים – ביניהם יהושע רובנשטיין, מייסד 'משמר זכויות האדם' ופרופ' ארווין קוטלר – שקבעו לאחרונה כי עצם ההכרזות על כוונות השמדה כמוהם כביצוע פשע נגד האנושות. ההכרזות האלה הן כבר חלק מתהליך רצח-העם.

גדולי הרוח במקומותינו שותקים גם כאשר מדינות כמו דנמרק ודרום אפריקה – ולאחרונה גם חברה שוויצרית – החליטו לסמן סחורות שמיוצרות בהתנחלויות. השאלה היא, האם הסימון הוא מספיק בולט, כמו הסימון של משרד הבריאות כי העישון גורם למוות? מוצע כאן, כי הסימון יהיה מפורט יותר, כדי שהקונים לא יתבלבלו: יש לקבוע על האריזה, כי הסחורה מיוצרת על ידי יהודים שפלשו לשטח פלשתיני. אז יהיה ברור יותר.

מומלץ לשקול צעדים נוספים, למשל: לסמן את היהודים עצמם. לא בסימון חיצוני, חס וחלילה. אלא שארגוני השמאל הישראלים החרוצים יואילו לשלוף ממאגרי המידע הממוחשבים את רשימת אזרחי ישראל המתגוררים מעבר לקו הירוק ויעבירו אותם – כצעד בונה דמוקרטיה – לרשויות ההגירה של מדינות המערב. אלה ישקלו בביקורת הגבולות אם להעמידם לדין או רק למנוע את כניסתם.

לא, למרקיזי המוסר המאופרים שלנו אין מה להגיד על כל אלה.

 אמנון לורד

31.5.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: