מי מפחד מרפורמים

 הרב בני לאו, רב בית כנסת רמב"ן ומראשי בית המדרש 'בית מורשה', ירושלים

החלטת היועץ המשפטי לממשלה כי מועצות אזוריות יורשו להעסיק רבנים לא אורתודוקסים במימון המדינה, מאפשרת לפתוח את הנושא של הקצאת תקציבי שירותי דת בישראל.

לא סוד הוא שבגלל עומק הקשר שבין פוליטיקה ודת, מעוררים שירותי הדת דאגה וסלידה. בסוגיית משכורות הרבנים, התחושה של ציבור הולך וגדל היא שאין שום מתאם בין בעלי תפקידים מקבלי שכר לבין הקהל שאמור לקבל את השירות. יותר מדי מקרים נודעו, בהם יושב אדם פלוני על תקן של רב שכונה בלי שאנשי השכונה יודעים אפילו את שמו. רבנים רבים, בני הציונות הדתית, משרתים אלפי אנשים בלי שיקבלו כל תמורה מהמדינה.

הבעיה גדולה כפליים בגלל שהציבור הכללי משוכנע שהרב שעומד לשירותם בכל שעה משעות היממה מתוגמל על ידי מאן דהו. מבחינת הציבור, התשלום לרבנים ניתן על ידי מערכת המיסים ונגזר מתקציבי שרותי הדת – ולא היא. הסכמים פוליטיים מאפשרים למערכת שירותי הדת להתנהל באופן שאינו מוסיף אהבה לתורה ולא כבוד למחזיקי התורה.

המהפכה שצריכה להתרחש בנושא זה היא בהגדרת קהילות הזכאיות לקבלת תקציבי מדינה לשירותי דת. המפתח להגדרת קהילות אלו יינתן בהתאם למספר חברי הקהילה, להיקף הפעילות הדתית (תפילות ושיעורי תורה) ופעילות חסד שמתחייבת מעצם הווייתה של הקהילה בישראל. לתוך מאגר מקבלי התקציבים תוכל להיכנס כל קהילה שמוכיחה את פעילותה למען הענקת שרותי דת בישראל. השקיפות וההתנהלות הסדירה תהיה המפתח העיקרי לכניסה למאגר.

יש הטוענים שהקהילות הרפורמיות הן פיקציה. השיטה החדשה תוכל לאשש או לדחות את הטענה הזו, בבדיקת החברים הפעילים בקהילה ובבדיקת היקף הפעילות.  קהילה רפורמית או כל קבוצה אחרת שמתגבשת לצורך יצירת פעילות דתית, תהיה זכאית ליחס שווה ערך לכל קהילה דתית אחרת.

לצערי, בנקודה זו מפסיק לפעול ההגיון ומתעורר הפחד מפני האיום שבכניסת התנועה הרפורמית ללב החברה הישראלית. המלחמה ברפורמים כתנועה הייתה מאז ומתמיד חזית מאוחדת לכל פלגי החברה הדתית השסועה. פתאום אתר 'בחדרי חרדים' מכתיר את הרב שלמה אבינר בתואר 'הגר"ש אבינר' – רק בגלל שקרא להחלטה הזו "התאבדות של המדינה". אחים לצרה מוצאים מקלט איש בחיק משפחתו.

האלימות המילולית כלפי התנועה הרפורמית בכלל וראשיה בפרט אינה מוסיפה לנו, לרבנינו ולקהלנו שום כבוד. דומני שראוי לנהל את הדיון על משמעות ההחלטה באופן שיכבד את הבריות. האיום כאילו מהלך זה יחריב את מדינת ישראל, צריך לעורר דאגה בעיקר בקרב הציבור הדתי.

בתחום המשק והכלכלה למדנו כולנו, גם אנשים עם חשיבה סוציאליסטית, שהמונופול עלול להשחית את בעליו. כשאדם מחזיק במונופול ומאיים שאם השוק ייפתח המוצר יינזק – אנו לא מאמינים לו. אנו חשים שהוא מבקש להחזיק בכוח במוצר כדי לא לאבד את מפתחות הבעלות. כך גם בתחום הרוח: אי אפשר להלך אימים על הציבור בטענות מונופוליסטיות, ולקבוע שבהיפתח השוק לתחרות – תחרב היהדות כולה. צריך לנהל את המאבק על דמותה היהודית של מדינת ישראל ועל שלומו של העם היהודי באופן הגון וחיובי.

מאז ילדותנו שיננו את דברי הראי"ה קוק זצ"ל ש"הצדיקים הטהורים אינם קובלים אלא מוסיפים"; הסגנון האלים והמאיים לא יוביל את הציבור הישראלי לאהבת תורה ולא את רבני הציונות הדתית לעמדת הנהגה. כך נמשיך להתבשם במגזר הפנימי שלנו, ולהתפלא שהמוני בית ישראל לא נרתמים לעגלתנו.

אבל אפשר אחרת. אנו, רבני קהילות שמאמינים בכוח התורה להחיות ולרפא כל לב ורוח, נהיה מוכרחים לעמוד מול שוק פתוח ולהציע את מרכולתנו: יהדות מחויבת למורשת ההלכה, שמסורה בידינו מדורי דורות, יהדות שמחויבת לציבור הישראלי והיהודי על כל גווניו וצרכיו. מכוח האמונה והאהבה שינקנו בבתי מדרשנו ומכוח השליחות והאחריות לכלל הציבור – נעשה ונצליח.

1.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: