עזבו את העז

שמוליק בן דוד

יש משהו תמים, נאיבי ויפה-בלורית-ותואר במאבק ההרואי של המתיישבים על גבעת האולפנה. דונם ועוד דונם, עז ועוד עז. העזים מוכנסות ויוצאות מהבית ואליו, ונותנות אשליה של רווחה. אם תיפתר הבעיה בבית אל – נחוש שיצאה העז והבית גדל. אפילו אם יתקבל 'חוק ההסדרה', יהיה זה בבחינת פיל שיצא מהבית, ותחושת המרחב תהיה משכרת יותר. אך אין בכך שינוי משמעותי.

מדינת ישראל חיה באבסורד. גבולות המדינה לא הוגדרו מעולם, וגבולות הם תנאי לקיומה של מדינה מוכרת בעולם. אם אנחנו לא מכירים בעצמנו, מדוע שיכירו בנו אומות העולם?

כל עוד לא נכריע בתוכנו מה אנחנו רוצים, המציאות תכה בנו שוב ושוב. כבר ראינו כיצד בנסיבות פוליטיות ומדיניות הוחרב חבל ארץ מיושב, זאת בחסות הדמוקרטיה (במובנה הפורמאלי), עם גיבוי מבג"צ חסר עמוד שידרה חוקתי. לעומת זאת, עדיין לא פונה ולו גרגר אדמה אחד ממקומות שהחוק הישראלי חל עליהם.

השבוע התראיין ישראל אריאל לערוץ שבע. בראיון ביכה את העובדה שמעטים מצטרפים למחאה ולשביתת הרעב. בו בזמן התלונן על כך שאין לימין אסטרטגיה. ישראל, שהוא אחד האנשים המעמיקים במחננו, פספס את הסתירה שבדבריו. שביתות רעב ומחאות גדולות שהצליחו לפני שלושים שנה להשפיע על בגין, הן חסרות כוח היום ואין בהם שום היבט אסטרטגי. אדרבה, זוהי המלחמה הקודמת.

אסטרטגיה פירושה לחתור ליעד ברור: מדינה עם גבולות ברורים וחוקיים. גם החוק הבינלאומי יכיר בהכרזת ישראל על גבולותיה. אין שום ישות לאומית שטוענת לכיבוש יהודה ושומרון, ואולי זהו ההישג של הסכמי אוסלו: הכרזת ירדן שהיא מוותרת על טענת הבעלות.

אנו זקוקים לאמירה ברורה צלולה ובטוחה בעצמה: יש לספח את כל שטחיC ביהודה ושומרון, ולהחיל עליהם את החוק הישראלי, כולל אזרחות מלאה לערבים שיושבים שם.

ההסתייגויות, הבעיות והקשיים ידועים, אך כשהשמאל הטיף לשטחים תמורת שלום – הם לא נכנסו לדקויות. למרות שהקונצנזוס היה נגד הכרה באש"ף ונגד מדינה פלסטינית, עמדת השמאל התקבלה בסופו של דבר על הציבור היהודי בישראל.

תופעה פסיכולוגית מעניינת מצביעה על כך שכשהאדם 'לא סגור על עצמו', זוהי תנועת נפש שמגשימה את עצמה. כך גם בדינמיקה של מדינות: אנו בונים עוד בית, נאבקים על עוד גבעה, מנהלים קרב השרדות במערכת המשפטית- אך מתנהלים בפוליטיקה הססנית.

יש לסיים את אקט הכרזת המדינה שהחל בתש"ח, ולהכריז על גבולות המדינה אחת ולתמיד. באותה נשימה יש לחוקק חוקה ולהכניס את גבולות המדינה לסעיף בה, כמו גם את היחס בין יהדותה של המדינה לבין היותה דמוקרטית. גבולות מעוגנים בחוקה: זו האסטרטגיה של הימין הציוני.

5.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: