האדישות הורסת

 דמיטרי רייזמן, פובליציסט וחוקר מחשבת ישראל 

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה.

אחד חכם: זהו השמאל, שפעם אחר פעם הוא במיעוט – אך מצליח לשלוט. אחד תם: זהו הציבור, שמצליח להיות מולך שולל בכל הזדמנות. אחד שאינו יודע לשאול: זאת ממשלת הליכוד, שעסוקה בלהפחיד את עצמה. אחד רשע: זהו ראש הממשלה, שמכיר את התרמית, אך בוחר להשתתף בה.

השמאל החכם חוזר מאה פעמים על אותה המנטרה: "שלטון החוק, שלטון החוק!". במין הוקוס-פוקוס שהמציא, משמשת אותו המנטרה לשם השגת מטרותיו, לבניין או להרס. אולם בחברה האנושית חוק הוא לא מטרה אלא אמצעי להשגת המטרות שהחברה מציבה לעצמה.

קודם מציב הציבור את מטרתו, ואחר-כך לשם הגשמת המטרות הללו –מוגדרים החוקים. בכביש המטרה היא נסיעה, ולא תמרורים ורמזורים. אלה הם אמצעים לכיוון תנועה בטוחה ונוחה.

הציבור התם מאמין וחוזר על המנטרה. השמאל יודע זאת היטב, ופועל בהתאם. הוא יודע מה יעדו, שואף אליו ומסמן 'וי' על כל משימה שמושגת בדרך למטרה הסופית: מדינת כל אזרחיה שתהווה תחליף למדינה היהודית. למען המטרה הזאת פועל השמאל לקבוע את החוקים ולפרשם.

ממשלת הליכוד אינה יודעת לשאול. השרים וסגני השרים של ממשלת הכאילו-ימין לא יודעים לשאול שתי שאלות פשוטות. הראשונה: מהי המטרה? למען מה אנו מושלים? נסו לשאול את השרים את השאלה הזאת, כפי שניסיתי אמש בכנסת ובשיחות טלפון.

בגין ענה: "זה חוק לא חוקתי, הרי בג"ץ ממילא יפסול אותו. אני מסתכל קדימה". אמת דיבר השר: הוא באמת מסתכל 'קדימה', כמו גם הבוס שלו ועוד כמה שרים מקורבים. יעלון ענה: "אתה לא מבין, זה מאוד מורכב, זאת סוגיה של שלטון החוק. אתה רוצה לסבך אותנו עם בית הדין הבינלאומי בהאג?". אמת דיבר גם הוא: השאלה השנייה ששרי הליכוד אינם יודעים לשאול היא 'מה יהיה בספטמבר?'.

הם לא זוכרים לשאול, אבל אנחנו זוכרים. את ספטמבר 2011. היום השאלה כבר לא מעניינת אף אחד, אבל בשנה שעברה – או-הו. ההפחדה אודות גורלה של ישראל בעצרת האו"ם עבדה מצוין. איום בסנקציות בינלאומיות בצירוף מילות הקסם 'שלטון החוק' עובדות תמיד. ומיהו הרשע?

ראש הממשלה יודע שחוק הוא אמצעי ולא מטרה. הוא יודע שהאולפנה ומגרון הם רק ההתחלה, והם ייהרסו לא למען החוק אלא למען דיבורים על שלטון החוק. הוא יודע שבהאג יקרה בדיוק מה שקרה בספטמבר אשתקד באו"ם. הוא יודע, הוא לא תם.

בזאת ניתן היה לשים נקודה על סיפור ארבעת בנים. אך כמו בהגדה של פסח ישנו כאן עוד בן, הבן החמישי. הוא לא הוזכר במפורש בהגדה, כי חז"ל ידעו שכלל לא יגיע לסדר. הבן החמישי הוא אנחנו.

אנחנו, שאכלנו בנחת ובתיאבון את ארוחת הערב שלנו, בשעה ששובתי הרעב ישבו באוהל וחיכו לנס שיבטל את רוע הגזרה. אנחנו, אשר שהשתתפנו בצעדה מהאולפנה לכנסת בישיבה מול מסך הטלוויזיה. אנחנו, שדיברנו יפה ומנומק אצלנו בסלון. אנחנו, שלא מצאנו זמן למחות שם, בירושלים, כי 'מה זה יעזור?'.

אנחנו, באדישותנו, נותנים לכל זה לקרות.

7.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: