שבוע הספר: להתחיל מתיקון השפה

פרופ' רפי ישראלי, האונ' העברית

כותרות מושכות עיניים זועקות לרגל שבוע הספר העברי, כי מצב התגמולים לחכמינו שכתיבתם אומנותם ימיט "חורבן על הספר העברי ועל השפה העברית". ספר עברי ניחא, ודאי כי סופרינו, ואף הטובים שבהם, יזדעקו לתבוע את עלבונם מידי המו"לים שנוהגים בהם זילות וניצול. אבל שפה עברית? ממתי היו הסופרים העבריים לשומרי הלפיד ולתובעי תיקונה של השפה? הרי הכל יודעים את הכותרת השערורייתית שנתנה אחת מסופרותינו המוערכות והמוכשרות לאחד מטובי ספריה, לאמור 'למאטיס יש את השמש בבטן'.

נניח שהסופרת איננה יודעת להבחין בין נושא (השמש) והופכת אותו למושא ישיר (את השמש), דבר שבלשון ובתרבות אחרות היה ממיט קלון על כותבתו, אך היכן עורכי הלשון והיכן אבירי השפה? חבריה לא נשמעו מוקיעים אותה בפומבי. במהדורות הבאות לא תוקנה הטעות הגסה, ומכל מקום לא נשמעה בציבור כל התנצלות, גם לא ממו"ליה או מחבריה למקצוע שהיום מזדעקים על שפוגעים בהכנסותיהם.

כמו המורים או הרופאים השובתים מפקידה לפקידה, שרוממות החינוך הממלכתי והבריאות הציבורית בגרונם אך לאמיתו של דבר להכנסותיהם הכספיות נתונים מעייניהם, כך גם אלופי השפה העברית מודאגים, לכאורה, מגורלה של שפת עמלם, אך הם מזדעקים רק כאשר עלולה להפגע הכנסתם.

מעולם לא שמעתי על השתלמות בדקדוק עברי לסופרינו. נכון שרבים מהם מקוריים ובעלי הגות, אך כללי הדקדוק הבסיסיים הם קבועים, על אף החופש היצירתי שמתיר ליוצר לסטות פה ושם.

גם באוניברסיטות ובבתי הספר הכשלים הלשוניים הפכו כה שגורים, עד כי הערה עליהם היתה לטורדנית. אפילו סופרים-עיתונאים ידועים ומכובדים, ושדרנים מכל הדרגים שמתפארים בידיעת העברית שלהם, לא זו בלבד שאינם מבינים תיקוני טעויות אלו, אלא מתעלמים מהם וחוזרים עליהם תוך שכנוע עצמי שאין כמותם חרדים וקפדנים לתקינות הלשון.

מי איננו מכיר את החזרה עד לעיפה על הביטוי 'משטר האייתולות', כאילו יש אייתולה שמתרבה כמו חתולה, ואינם מבינים כי איתוללה היחיד מסתיים במפיק (כמו גובה, שריבויו 'גבהים' ולא 'גובות'). ובכלל, 'אית אללה' (אות האל) איננו סובל, ריבוי כי אללה יחיד ביקום. לא נותנים את הדעת על תיקון השפה, והטעויות מתמסדות ומנציחות את עצמן.

תפקידם של הסופרים ושל שאר כתבנים לשקוד על משמר הלשון. אין להם תחליף, שאין אמן מילה זולתם שקביעותיו יהפכו אמת מידה לחיקוי. כבר היום, בכל עמוד בעיתון, אחרי כל העריכות וההגהות והבדיקות, רבות טעויות הדפוס, הדקדוק ואי-ידיעת הלשון, עד כי נוצר הרושם שישנו זלזול בשפה ובציבור הקורא.

כאשר אין משמעת לשונית קפדנית, הדור הצעיר מתרגל לדבר ככל העולה על רוחו וקולט מילים שאינן קיימות בשפה ('סבבה', 'סתלבט') או ביטויים שקשה לרדת לעומק משמעותם ('חבל על הזמן' וכד').

לא מזמן הוזמנתי להרצות בפורום פרטי בערב שבת. הגעתי כיאות ביום שישי בערב, לאחרי כניסת השבת, אך נמצאתי לבדי שם, כי עבור כל האחרים הגעתי ב'ליל שישי', בעוד שעבורי ליל שישי זהו יום חמישי בערב. לך תסביר כאשר הנזק כבר נגרם, ומאזיניי נותרו משוכנעים כי אני הוא התמהוני הטועה.

מזלזול בשפה וסלחנות נובעים גם חוסר משמעת לגבי סדר ציבורי, האזנה לאחרים ותרבות דיבור. אין מראיינים אצלנו כדי לשאול את המומחה המזומן ולרדת לסוף דעתו, אלא כדי להתווכח ולהתעמת אתו, ולהראות לצופה או למאזין כמה המראיין חכם וידען ובידו 'להכות את המומחה'.

מתוך הפיכת סדרי עולם זו, שבעקבותיה כלה הסובלנות מן הארץ, באים הווכחנות, הזלזול, האלימות, ההתפרעות בדרכים – עד כדי הבוז לחיי אדם והפקרתם.

אחריות רבה נפלה לידי סופרינו, ובימי חגם אלה ראוי להם כי יעמדו במשימתם.

8.6.12


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: