תוצאה של חשיבה מגזרית

אמנון לורד

הבטחתו של השר הרשקוביץ להצביע בעד חוק ההסדרה ולאחר מכן הימנעותו מכך, חושפת את מהותו כאישיות פוליטית. הוא הבטיח להצביע בצורה מסוימת בעניין שנחשב על ידו ועל ידי שולחיו לעקרוני, ולמעשה הצביע ברגלי הכסא שלו בממשלה (כפי שאייר את המצב הקריקטוריסט של 'מקור ראשון', שי צ'רקה).

קשה לכעוס על הרשקוביץ וקשה לגנותו. יש נימוקים טובים לבית היהודי להישאר בממשלה, ואפשר אפילו למקם אותם במסגרת האינטרס הלאומי. מן העבר השני, ברור לפי המהלך שלו שלא רק שלא נועד למנהיגות במחנה הציבורי שלו, הוא גם לא מתכוון לבנות את עצמו לקראת עתיד של מנהיגות.

הרשקוביץ היה צריך להצביע בעד החוק ולשאת בתוצאות הצבעתו – כלומר, להיות מפוטר מהממשלה – או מלכתחילה להתפטר, כדי שלא ייאלץ לשאת באחריות הקולקטיבית של הממשלה שהתנגדה לחוק.

יש כאן מסר בשלוש רמות לציבור הדתי לאומי, אודות ההתנייה העמוקה של הציבור ושלוחיו. במישור הראשוני – עניינים עקרוניים של 'ייהרג ובל יעבור'; במישור השני – מגזריות; במישור השלישי – טענת המחנה להיות המוביל הלאומי.

החרדים הם דוגמא טובה לדבקות בעקרון המיוצג ברמה הראשונה: אין שום שיקול פוליטי כאשר מדובר בחילול שבת, למשל, או במכירת חזיר באזורים מסוימים. ממשלה שנותנת לכך יד, החרדים יפרשו ממנה.

מכאן עולה השאלה, האם סוגיית חמשת הבתים בבית אל נמצאת במישור של עקרון ה'ייהרג ובל יעבור'. התשובה חד משמעית: לא. אולם אין זה משנה: ברגע שהסוגיה הוצבה כך, פעולה נגד העקרון ממוטטת את היסודות.

במישור השני – האם המאבק מגזרי ונועד לחזק מחנות מסוימים בתוך הציבור ההתיישבותי, או שיש לו חשיבות לאומית רחבה? גם אם יש לו משמעות לאומית – ויש מה להגיד בנושא הזה – הרי שיש להזכיר למובילי המאבק את הסיסמה הישנה והנכונה: 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'.

 רוצה לומר, סוגיית החוקיות והלגיטימיות של ההתיישבות באיו"ש צריכה למצוא את פתרונה, ועל מנהיגי הציבור למצוא את הפתרון, אולם התנהגות של השתוללות היסטרית איננה קבילה.

במישור השלישי, של טענת ההנהגה הלאומית, ברור שמנהיגי הבית היהודי חשפו לעיני כל בהצבעתו של הרשקוביץ, כי הם אינם חושבים במושגים כאלה.

מי שרואה את עצמו כמגן על אינטרסים צרים של מגזר מסוים, לא יחשוב במושגים של מנהיגות ארוכת טווח. תפקידו להמשיך ולעמוד על משמרת האינטרסים המגזריים, גם במחיר ביזוי עצמי, כמו במקרה ההמנעות מהצבעה בחוק חשוב כמו חוק ההסדרה. הבית היהודי, וכנראה גם רבים בציבור הדתי לאומי, עדיין משאירים את תפקיד המוביל הלאומי לחברת 'אגד'.

אפשר לבוא בהאשמות כלפי שרי הימין בתוך הליכוד, אך אלה לפחות שייכים למפלגה שיש לה ראייה לאומית, ויש להם סיבות טובות לנהוג לפי מצוות ראש הממשלה.

הבית היהודי והאיחוד הלאומי נדחקות פעם אחר פעם לפינה של ימין קיצוני שהוא גם מגזרי. יש היום מודל של השתלבות בליכוד, ומייצגים אותו, כל אחד בדרכו, משה פייגלין, שבח שטרן ואפי איתם. המאבק על הצלת 'הבית' (ובמקרה זה 'הבתים'), מתחיל ברמה הלאומית של הליכוד וביצירת שינויים במערכת המשפט. מבחינת שולחיו, הרשקוביץ כשל ברגע האמת.

8.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: