רגע לפני שיהיה מאוחר

שילה אנקור, פורום 'רעננים, צעירי הציונות הדתית'

שעת לילה מאוחרת. דחפורים, יס"מניקים. מהומה של כרוניקה ידועה מראש. משפחות מתעוררות למשמע הרעש ומוּצאות מביתן על ציודן. עוד כשעה, שלושה בתים מנותצים. המון זועם ותסכול. הרי זו ממשלה ימנית, אנחנו תמכנו בה. מי זה ברק? בקושי יש לו מפלגה. ואיפה ביבי? מה האג'נדה שלו?

יותר מאוחר, בהמשך היום בכנסת, יעמוד אחד מחברי הכנסת מהציונות הדתית ויאמר שמחר בהצבעת האי-אמון, ידו תרעד. מי סופר אותו?

כציבור, התעייפנו. התעייפנו ממאבקים, התייאשנו מלצאת לרחובות, התייאשנו מהמדינה, התייאשנו מהארץ, התייאשנו מלהצליח, התייאשנו מלהיות צודקים, התייאשנו מלהתייאש. זהו פרצופה של הציונות הדתית המפולגת לרסיסים. הצליחו לשבור אותנו, שלב אחרי שלב.

גירוש מגוש קטיף. עמונה. התשה בזכויות ביהודה ושומרון. פינוי והריסת מאחזים. סתימת פיות. הקנטת כל מה שמריח דתי לאומי. ועכשיו גבעת האולפנה. למה לא. לא רק במאבק על ארץ ישראל, אלא בכל תחום: הצביון היהודי של הרחוב הישראלי, החינוך, שכר הלימוד הגבוה למוסדות, תקצוב גרעינים תורניים, הצבא כצבא העם, הזכות להבעת דעות מבלי לחוש בתחושת רדיפה.

הציבור הדתי לאומי, הוא ציבור שמוביל היום כפרטים בכל התחומים, אבל כציבור משהו נסדק. איבדנו את הרצון להופיע כציבור, וכשגוף מאבד את הרצון לחיות – הוא מת. ככה זה בטבע. איך קרה שכציבור איבדנו את עמידתנו ואת יכולתנו להוביל ולקדם את העם? התשובה, כנראה, מצויה בגוף השאלה: האם ראינו את עצמנו אי פעם כראויים באמת להוביל מדינה? האם לא הוצאנו את כל כוחנו במאבקים נקודתיים שמאבדים את הכוחות במקום לכוון גבוה?

מבחינה פוליטית אין היום הובלה לציבור הדתי-לאומי. הכוח האלקטוראלי מפוזר בכל המפלגות. לא אלו ולא אלו, רואות בנו, אנשים דתיים ציוניים, אלטרנטיבה להנהגה. בינתיים אנו מסתפקים בלהיות זנב לאריות. הגיע הזמן להתעורר.

ראש ממשלה דתי הוא דבר הגיוני, מבחינה אלקטוראלית ומבחינה מקצועית ואישית. מוכשרים לא חסרים בציבור שלנו, רק חסרה האמונה הבריאה שבכוחנו לשנות מציאות. מפלגת העבודה, שמונה היום כשישה מנדטים, רואה עצמה כסוג של מפלגת שלטון בלי למצמץ.

הגיע הזמן שהציבור יגיד את דברו, שכל מי שהדבר כואב לו יקום ויעשה מעשה. הגיע הזמן לקרוא למנהיגנו להרים את העיניים מעבר לכיסא, לראש ולשיטת הבחירות ולמצוא את הדרך כדי שהציבור הדתי לאומי לא ייעלם מהשטח.

הגיע הזמן שנקום מהכורסאות, נקום מהמחשב והסמארטפון ונדרוש בקול זעקה את מה שמגיע לנו כציבור וכעם. הגיע הזמן להפסיק את התככנות העסקנית, להפסיק את הצדקנות המאוסה. אם לא תהיה, לכל הפחות, אחדות אמיתית בין שתי המפלגות הדתיות לאומיות בבחירות הקרובות, תהליך הגסיסה של המפעלים הציבוריים שלנו יירד לטמיון.

12.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: