שכונת האולפנה: לא בכוח

הרב שלמה אבינר, רבה של שכונה א' בבית אל וראש ישיבת 'עטרת ירושלים'

פעמים מספר הכריז רבנו הרב צבי יהודה כי "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה!", אך מי שמסיק מתוך כך שרבנו פסק שיש לפעול בדרך של התנגשויות, עושה טעות כפולה: הלכתית ופילוסופית.

לא פוסקים הלכה על יסוד אמירת חכם. אחרי ימים מספר, ביאר רבנו בעצמו לרמטכ"ל שאין הכוונה למלחמת אזרחים או למלחמת מתנחלים עם הצבא, וכתב לו כי הדרכת חז"ל היא על מלחמות ישראל עם אומות העולם. "נקווה שלא נצטרך להגיע אל מלחמת עם ישראל בממשלתו הכושלת", הוסיף.

אם כן, מדובר במלחמת העם כולו בממשלתו. הוא ביאר לתלמידים שלא מדובר בהנחיה מעשית, אלא בקריאה בעלת ערך חינוכי: "אמרתי וכתבתי שעל יהודה ושומרון, יריחו והגולן, תהיה מלחמה… על האיום הזה והדיבור הזה יש לחזור מחר ומחרתיים בלי הרף, על מנת לבטא את העמדה שלנו, בתוקף ועוז".

סגנון זה הוא הדגשה בצורה החריפה ביותר שיש כאן עניין נורא ואיום, אך מעולם לא הורה רבנו למעשה לאף אחד: 'לך עשה מלחמה על יהודה ושומרון'.

הטעות הפילוסופית היא מחמת שִכחת יסוד הכל: הכלל ישראליות, האחדות באומה. עתה הגיע הזמן של "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". את טעות הפירוד עשינו בפילוג הממלכה, במלחמת בית דוד ובית שאול, בפרשת גדליה בן אחיקם, במלחמת פילגש בגבעה ועוד, וכעת די.

אין זה קל לשמור תמיד על אהבה ואחווה ושלום ורעות, אך עמוד השדרה של כל בניין הארץ הוא הכלל-ישראליות, היחד הלאומי. מי שאינו מבין זאת, אינו מבין כלום. ודאי שיש להיאבק, על התורה ועל הארץ, על האמת ועל הצדק – אבל לא לתקוע חרבות בגוף האומה. במלחמות אחים אין מנצח ומנוצח – כולם מנוצחים.

יש שאומרים: 'אנו נאמני ארץ ישראל'. זו התנשאות שקרית כלפי אלו שמסרו נפשם על הארץ, וגם היום מוסרים את נפשם, ומוכנים למסור נפשם – גם אם אין זה על כל ארץ ישראל. אל תפריטו את מצוות יישוב הארץ, היא שייכת לכולם.

המטרה אינה מקדשת את האמצעים, כי אין מטרה ואין אמצעים, הכל מטרה. מי שאומר כי יש להתנגד לפינוי בכוח, לא יודע כי אם ינהג בכוח, כך ינהגו כלפיו – ואף ינצחו. אם ננהג במוח, כך ינהגו כלפינו, ובזה הננו חזקים יותר, מכוח התורה.

זה הכלל, אין בונים דברים טובים על יסודות רעים. מדינה צריכה להתנהג כמו מדינה, וגם אם הוא אינו פועל כראוי, אנו נפעל כראוי. אל לנו להכניס חילוקי דעות, אל לנו לשפד חיילים על שיפוד הדילמה.

עזבו את החיילים בצד, ואל תכניסו אותם למאבקים הציבוריים. בלי אחדות לוחמים, בלי ציות לוחמים – אין יותר צבא, אין טנקים ומטוסים, אלא רק אנרכיה אחת גדולה.

באנו לכאן כולנו יחד, ונעבוד כולנו יחד. לטוב ולמוטב – כך אנו הולכים.

 13.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: