אותה שנאה בשינוי אדרת

מתן פלג, ראש אגף משאבי אנוש בתנועת 'אם תרצו'   

השנאה לעם ישראל מלווה אותו כמעט מיום היוולדו. מהרגע שנבדל אברהם אבינו באמונתו המונותיאיסטית משאר העמים, דרך העבדות במצרים, רדיפות יוון, גזירות השמד של רומא, אירופה הנוצרית – לא חלפה שנאת ישראל והיא עודנה עמנו, גם בעידן הנאורות והליברליזם.

כאשר הקנאות הנוצרית איבדה מכוחה במאה ה-18, ינקה שנאת היהודים את נימוקיה ממקורות אחרים. מתוך התחרות המסחרית שבין הגילדות השונות, הואשמו היהודים ברמייה וחמדנות. בעקבות האמנציפציה, הואשמו היהודים בניסיון להשתלט על העולם ובניסיון לפורר את החברה.

בארבעים השנים האחרונות מתמודדת מדינת ישראל עם מסע הכפשות הולך וגובר נגד עקרונות הציונות ונגד זכותה להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבן דרך חשובה במסע הדה-לגיטימציה טמונה בהחלטה 3379 שהתקבלה בעצרת האו"ם הכללית ב-10 בנובמבר 1975, ובה הוגדרה הציונות כגזענות.

אירוע זה ראוי לציון יותר מאחרים, מפני שהוא מסמל את סיומה של ההפוגה הזמנית בתעמולה האנטי ישראלית הוותיקה, הפוגה שמלאו לה עד אז כ-30 שנים בקירוב. הסיבה להפוגה זו נבעה, כמובן, מתחושת המבוכה אותה חשו מדינות אירופה אחר שואת היהודים.

אומנם, נימוקי שנאת היהודים לפני תקופת השואה היו שונים מאלה שנשמעו משנות מ-70 ואילך נגד הציונות, אך שנאת היהודים מאז ומתמיד נומקה בהתאם לרוח הזמן, ובמידת מה של שכלתנות. את 'רצח ישו', החליפה ה'פגיעה בערביי הארץ'.

קשה שלא להשוות בין העלילה לפיה היהודים שותים בפסח דם נוצרים, לבין עלילת העיתון השוודי שפרסם ב-2009 כתבה על כך שחיילי צה"ל רוצחים צעירים פלסטינים כדי לסחור באיברים. כל אלו הם גוונים שונים באדרת המתחלפת של שנאת ישראל.

כבנים לעם הזה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האחת, להתייחס לאותן הכפשות ונימוקי שטנה דוגמטיים בביטול גמור; השנייה, לספק תשובות שכלתניות לאלו שמעוניינים לשמוע אותן, ולהפיץ אותן באינטנסיביות. אני נוטה להאמין שהברירה האחרונה רצויה מן הראשונה, זאת מכיוון שעלינו להביא בחשבון את ה'קול הנייטרלי' שנחשף גם הוא לתעמולה האנטי-ישראלית.

לדוגמה, יש שתולים את שנאתם לישראל במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אך  לא נוכל להשוות את הרעש והשטנה הניתזת כלפי מדינת היהודים בהשוואה לשקט התעשייתי בה מטופלת 'הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין' למשל, שהיא אדמה כבושה על ידי הצבא הטורקי לכל הדעות. קשה להתחמק מהמסקנה כי היות שאין מדובר במחלוקת על שטח שבה מעורב העם היהודי, הנושא כמעט שאינו מופיע על סדר היום של האו"ם והתקשורת העולמית.

בטרם התחלנו לדון בצדקת דרכו של העם היהודי לכונן בארץ אבותיו מפעל מדיני, תרבותי ועצמאי, מתבהרת לנו תמונה שמוכיחה כי גברת שנאת ישראל הזקנה והרעה מעולם לא שינתה את דרכיה, ואף המשיכה להתאים את אדרתה לרוח הזמן.

בעידן הפוסט מודרני המבולבל ממילא בו אנו חיים, העידן שייזכר כנראה בקושי להבדיל בין טוב לרע ולכן גורס כי הכול עניין של נרטיבים, קל עוד יותר להגות אגדות שטנה משונות נגד ישראל. מי יכול להיות מושא להכפשה של המאמין כי 'אין אמת אחת', אם לא העם שעל ספר המוסר שלו התבססה כמעט אנושות שלמה כדי להגדיר את אמיתותיה.

 17.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: