גזענות כלפי מהגרים: תולדה של פחד

יצחק מאיר, איש משרד החוץ לשעבר. בתפקידו האחרון כיהן כשגריר ישראל בשוויץ

באחת מאיגרותיו מציע מרטין בובר קריטריון למוד על פיו את מוסריותה של האומה. לדבריו, ההבדל בין מדינה מוסרית למדינה שאינה מוסרית הוא כי המוסרית אינה חוטאת חטאות בלתי נחוצות.

אי אפשר לעולם בטהרנים. חובת ההגנה על שלומו של כלל הציבור כרוך לא אחת – ואפילו בדרך כלל – במעשים שיש בהם פגיעה בחלק מן הציבור. יש פרטים שמשלמים עבור טובת הכלל בדמים, לעיתים תרתי משמע. מדינה מטילה מיסים עקיפין על כל צרכן וצרכן, אם שוע הוא אם רש, ובלחם שנחסך מפי ילדי העניים בונה כבישים בהם מסיעים שועים את ילדיהם שלהם בכרכרות פאר.

אדם נקרא לצאת למלחמה וחייו תלויים לו מנגד, כדי להציל חיי אחרים אותם אין הוא מכיר. הוא הולך לקרב כשהוא יודע ששם יוכרע שלום הכלל, אך ייראה עצמו גזול אם שלחו אותו להלחם מלחמת שווא.

על כן הטהרנות היא מידה מגונה. אני מבין את מי שאינו פורש חופה מעל ראשיהם של אנשים שמתעלמים מן החובה של מדינה להגן על ריבונותה מפני מי שפורץ אל תוכה, מבחירה או מכורח. שלטונה של מדינה על אוכלוסיה היא מצוות עשה, ומול התמוטטות מערכי הבקרה של כניסה לישראל ויציאה ממנה – המידרדרת למפגע אנושי והומאניטארי גם בקרב המהגרים הבלתי חוקיים וגם בקרב ישראלים אזרחי המדינה – אין מנוס אלא לחוקק חוקי הגירה.

אין מנוס גם מליישמם, ואין מנוס אלא להכיר בעובדה כי יש באכיפה הזאת מידה של הכרח שלא יגונה, על אף שהיא נושקת לעוולות שהדעת נוקעת מהן.

אבל לכל כורח יש לשון. לכל מה שלא יגונה יש שפה. לכל פגיעה – אפילו שהיא הכרחית! – שגורמת לכאב, לצער, לעוול שאי אפשר למנוע אותו, יש להב. כשהאכיפה הופכת למטרה, מוטל על המעשה, גם אם הוא מוכרח, צל שאי אפשר אלא לגנותו.

הגזענות אינה שייכת לסוגיה של אכיפת חוקי ההגירה. היא רעה חולה שפושה בין הבריות, אם יש מהגרים ואם אין, אם נאלצים לנקוט באמצעים ואם אין בהם צורך. הדילמה אינה אם לאכוף את פינוי הארץ מזרים שבאו אליה שלא כחוק, אלא אם לאכוף את החוק כשאהבת הבריות – כל הבריות – הם חוקה בלבב האוכף.

אהבת הבריות, אהבת כל אדם באשר הוא אדם, כל יחיד ויחיד ללא זיקה לדתו או ללאומיותו, למינו או לצבע עורו – היא מידה שאם נוטשים אותה, אי אפשר לו ליהודי לשמור נאמנותו ליהדותו.

קשה עד מאוד לפתור את כל המצוקות שנובעות מאופייה של ההגירה הבלתי מבוקרת לישראל, אך אסור להלך אימים על העם, באמצעות לשון אסוציאטיבית או אפילו ערומה ובוטה שרומזת או אומרת מפורשות שצריכים לדון כל מהגר בלתי חוקי כאילו אינו אדם אלא איוּם.

אסור להשלות את האזרח כי יש בארגז הכלים החוקי וההומניטרי כלים מספיקים כדי להתגבר על כל המצוקות. צריכים מאוד מאוד להיזהר במילים, משום שהן לא סמנטיקה בלבד, הן מהות שיוצרת מציאות.

מאמץ מתוקשר של 'פתרון הבעיה' בלשון משולחת ובמאיצי הפחדה, ישאיר אותנו עם הבעיה ועם הגזענות, שיש בה תערובת אומללה של פחד וחוסר אונים.

19.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: