תרגילי ההטעייה של השר ישי

זאב קם

 היה זה ללא ספק השבוע של אלי ישי. לטוב, ובעיקר לרע. זה התחיל בהופעה על הבמות יחד עם הסודנים שיצאו מהארץ, נמשך בסרט הקאלט שהעלה מאוחר יותר ישי לערוץ היוטיוב ובו תואר אסון הכרמל באמצעות מופע אורקולי שאורגן על ידי אנשי השר ומנגנון ש"ס, והסתיים בהחלטה לבלות את הדקות בהן פורסם דו"ח המבקר בביקור בביתה של משפחת דיין בכרמיאל, ששכלה את בנה יוחאי באסון, ובביקורים אצל משפחות נוספות שבני משפחותיהם נהרגו.

הבה נסקור אירוע אחר אירוע במסעו של ישי. נתחיל במופע המשותף של ישי והדרום סודנים, שלרגעים הזכיר את חגיגות האליפות של מכבי ת"א בגביע אירופה. שר הפנים הזכיר את המאמן הצהוב, מסביבו השחקנים הזרים של הקבוצה, וכולם יחד מחזיקים ידיים ומניפים אותן אל על בתנועת ניצחון. יש שיגידו שישי חיפש תשומת לב וסיקור תקשורתי בכל מחיר, וכך מצא את עצמו מפשיל שרוולים ויוצא לריקוד אפריקני בשדה התעופה, מוקף בדרום סודנים לבושים באורח מסורתי.

הלאה. יום לפני פרסום דו"ח המבקר, העלו באתר מפלגת ש"ס את סרטון ההלל לשר הפנים. הסרטון כולל כותרות מקטעי ארכיון שזועקות שהשר ישי אינו אשם או אחראי לאסון הכרמל. כמה מבני המשפחות חוזרים פחות או יותר על אותו טקסט, וקריינות (לא מוצלחת במיוחד) של ישי עצמו, שמקריא קטעים ממכתבים ששלח לפני האסון, בנושא מצב הכבאות.

כותרתו של הסרט, אגב, טוענת שמדובר ב'סיפור האמיתי' על אסון הכרמל. רק שחוץ ממכתבי כסת"ח שהוקראו בקול שמיימי, כמה סטיקרים ותמונות משריפה אחרת שאירעה באוסטרליה, לא ממש היה סיפור. בוודאי שלא ניתן היה לקרוא לו 'אמיתי'.

הנושא הכואב באמת הוא השימוש שבחר לעשות ישי במשפחות השכולות. ההליכה לבתי המשפחות והניסיון לשכנע דווקא אותן שהוא והאסון הם שני דברים שאינם קשורים אחד לשני, הוא ניסיון מקומם. במקום לשכנע את אנשי המבקר בחפותו, בחר ישי לוותר על החזית האמיתית, ובמקום זה הלך להתבכיין באוזני המשפחות. חלק מהן השתכנעו. חלק קטן יותר אף נעתר והשתתף בסרטון הפרסומת שהפיק ישי. זו, כמובן, החלטה שמסורה למשפחות ואי אפשר לבקר אותן על כך, אך את שר הפנים, שבחר לערב אותן במסע הזיכוי האישי שלו, ראוי וחובה לבקר.

בסופו של דבר, אפשר להניח שהשר יישאר על מקומו ועל מכונו. שמחת זקנתו. מסתבר שהשרידות הפוליטית היא חזות הכל, ובשמה עושים כל מה שיכולים: שוכרים את שירותיו של שופט ישיש ובעל שם שידבר בזכותך בסרטון ביתי, טוחנים בלי סוף במוחן של בני המשפחות שאיבדו את יקיריהם והולכים לארכיון כדי לגזור קטעי עיתונות מלפני שנה.

השאלה החשובה היא מה לא עושים. לא עוסקים בהפקת לקחים ובשינוי מצב הכבאות (שהאחריות לו הספיקה לעבור ממשרד הפנים למשרד לביטחון פנים). הבדיחה האמיתית בסיפור: כל הסחות הדעת האלה, כנראה גם מצליחות.

 21.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: