משענת קנה רצוץ

דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע

הבריונים שחתכו את צמיגי מכוניתו של זמביש ושפכו צבע על רכבו של השר גלעד ארדן לא מעניינים אותי. גם לא זבי החוטם שמכנים בפורום הנוער של אחד מאתרי האינטרנט המגזריים את טובי מנהיגיה של ההתיישבות ואת ראשי המדינה במיני כינויי שטנה. הם תינוקות שנשבו: נשבו באווירה, נשבו בקסמן של קריצות העין מצד דמויות בוגרות שמרמזות להם, אולי מבלי משים, שדרכם אינה נוראית כל כך.

טלו לדוגמה את משה פייגלין, שכני מגינות שומרון. מעל דפי אכסניה זו לפני מספר שבועות בלבד, הסביר בנונשלנטיות שהנהגת מועצת יש"ע בכלל וזמביש בפרט, נוטלים שוחד כדי לאפשר את המשך חורבן ההתיישבות. ש-ו-ח-ד, זו המילה בה נקב המיועד הנצחי לראשות הממשלה. לא חלילה שוחד כספי, אלא 'רק' שוחד של שררה. לדבריו, המשטר הציוני משחד אותנו בשררה, השוחד מעוור את עינינו, ובתמורה אנו מאפשרים לבולדוזר לעבור ולהרוס יישובים.

ציפיתי לשלל תגובות שאט נפש וגינוי לדברי הבלע האלה, שהתקשיתי להבין אפילו כיצד חדרו את נפת העורך. דממה השתררה. כנראה שאסור לגנות את כוחותינו, אלא אם כן כוחותינו קשורים למועצת יש"ע.

קחו למשל את בני קצובר, ידידי מזה שלושה עשורים. מבלי להתבלבל אמר השבוע ראש 'ועד מתיישבי השומרון' לקלמן ליבסקינד ברדיו 'גלי ישראל', שמועצת יש"ע "שיתפה פעולה עם מעלליהם של אנשי הפרקליטות" בדרכם להרוס יישובים. קוויזלינגים עלייך, התיישבות. משטר וישי ביו"ש.

צמד הדוגמאות הללו קיצוניות בחוצפתן, ברשעותן ובאיוולתן, אך אינן בודדות, לצערי. לא רק אלימות מילולית והתבטאויות מופקרות ומשולחות רסן כאלה יוצרות את אווירת פצצת הצבע והדוקרן. גם לשתיקת רוב המנהיגות הציבורית והרוחנית לנוכח התפשטות האלימות במחוזותינו יש יותר מאשר אשם תורם.

הצעתי בזמנו למזכירות מועצת יש"ע להוקיע את אחד המקרים הראשונים של מה שמכונה 'תג מחיר'. הצעתי לא התקבלה. חברים חשובים במזכירות הסבירו שאינם מוכנים לגנות פגיעה בערבים. לבושתנו, רעולי פנים יהודים, רוגטקה ואבן בידיהם, הפכו למחזה נפוץ. יותר מדי פעמים תגובתנו לכך היא עצימת עיניים. איני יכול שלא לציין לשבח בהקשר זה את פועלו ודיבורו של רב השומרון, הרב אליקים לבנון, שאינו נרתע מלומר את דברו נגד הצתת מסגדים ושאר מרעין בישין.

לא רק הדיבור המופקר והשתיקה המקוממת נותנים רוח גבית לחותכי הצמיגים. שורש העניין עמוק בהרבה. בימים אלה מתנהל בהתיישבות ויכוח אידיאולוגי-אסטרטגי נוקב, שבא לידי ביטוי בגילוי הדעת המרשים שפירסמה בשבוע שעבר תנועת 'קוממיות' ובדברים שאני עצמי אמרתי לאחרונה.

לפי תפיסה אחת – בה אני מאמין בכל לבי, ושמשמשת לי מצפן בניווט ספינת מועצת יש"ע – ההתיישבות כיום חזקה מספיק והממשלה הנוכחית אוהדת מספיק כדי שנוכל להרשות לעצמנו לפתור משברים בדרך של הידברות.

לפי התפיסה האחרת, כוונות הממשלה זדוניות כל כך ('שעת שמד', נאמר השבוע) ואולי גם מצבנו רעוע כל כך, עד שחייבים לחתור להכרעה בכל משבר. הדרך להכרעה היא עימות פיזי על הגבעה, לכתחילה ולא בדיעבד. לא רק ככורח בל יגונה במקרים קיצוניים, אלא כדרך רצויה.

תפיסה זו, בעיני, היא קודם כל תבוסתנית ונטולת אמונה. מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא צודק – אך יש בינינו מי שמבקשים להשתיתו על המקל, בין אם נהיה מכים או מוכים. יש לנו טיעונים עוצמתיים מאין כמותם – ובתוכנו מבקשים להחליפם בקטטה. ההתיישבות בפריצה קדימה, ויש שרוצים לעכבה בעימות חסר תוחלת. לשמחתי, יותר ויותר גורמים בהתיישבות דוחים כיום דרך זו.

בין שאר נזקיה של גישת 'ארץ ישראל נקנית בעימותים' ישנה גם זליגה בשוליים לאלימות בלתי מרוסנת. גם אם לא זו כוונתם של הדוגלים בה, הם אינם יכולים להתעלם מהשפעתם. 'תג המחיר' הוא בנה הבלתי חוקי של שיטה זו. ניקוב צמיגיו של זמביש והאבן על פניו של סמח"ט אפרים הם הבן הממזר שלה.

22.6.12


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: