שאלת תום הלב

שלום סרמונטה

 לאחרונה, כחלק מדה-לגיטימציה של מתיישבי יו"ש וכחלק מהמאבק על פינוי גבעת האולפנה, נטען בתקשורת שרוכשי הקרקע בבית אל מידי הערבים, ידעו שעדיין לא אושרה התב"ע והייתה חסרה חתימה. עתה, אומרים המקטרגים, באים המתיישבים לציבור ולבית המשפט בחוסר תום לב, ומבקשים שבתיהם לא יהרסו- ועל בית המשפט לענות בשלילה לבקשתם.

מעניינת היא הדרישה לתום לב מצד המתיישבים, כאשר כל המעורבים האחרים בפרשה לא פעלו על פי העיקרון הזה. אך על כך איש אינו מדבר. כדאי לבחון את הפרשה מזווית מעט אחרת, ונראה מי פה הישר ומי הולך בדרך מעקשים.

תחילה נעיין במילון. הפירוש לאדם תם לבב : ביושר-לב, מתוך תמימות וכנות גמורה.

ראשוני התמימים הם ארגוני השמאל. העתירה לבג"ץ נגד שכונת האולפנה שהוגשה על ידם, היתה ממש בתום לב. זעקת הפלשתיני הנגזל נגעה ללבם הרחום והתמים, ולא רצון לפנות מתנחלים בכל מחיר. עד כדי כך קרעה הזעקה את לבם, שפנו ישירות לבית המשפט העליון, בלי לעבור דרך ערכאות נמוכות יותר שם תתברר אמיתות טענתו, כמקובל במדינה דמוקרטית שומרת חוק.

אחריהם, בית המשפט העליון פעל גם הוא בתום לב. הוא גלגל את עיניו לשמים – ואת האשמה על המדינה. החלטת השופטים הייתה מתוך כנות גמורה, שלימדה את עם ישראל על עיקרון סופיות הדיון, ללא מתן זמן נוסף ואפשרות למציאת פתרון. את הכנות הזו אפשר לכנות 'נדירה', כיוון שאיננה אופיינית בטיפול עבירות בניה במגזר הערבי.

הפרקליטות הודיעה לבג"ץ את תשובת המדינה: כל מה שנבנה על קרקע פרטית יוסר. ביושר לבבם, לא ידעו שתשובתם תזרוק שלושים משפחות לרחוב ובניינים שלמים ייהרסו.

התקשורת, בנקיון כפיה, לא העצימה את הטרגדיה האנושית, המשפטית, הפוליטית והמדינית ואת חוסר הצדק והשוויון. היא סוברת כי את פסיקת בית המשפט צריך לכבד, גם אם בעלי הדירות לא קיבלו צווי פינוי, לא שימוע ולא אפשרות לשטוח את טענותיהם בבית המשפט. אין איפה ואיפה לפניה, וכל סיקורה הוא לשם שמיים ובאופן הגון שלא נושא פנים.

הפוליטיקאים ימשיכו לנסות ולנקות מעליהם את הרפש שדבק בהם בעקבות הצבעתם נגד חוק ההסדרה. הם יאמרו כי בתום לבם עשו הכל כדי למנוע את ההרס, אך החלטת בג"ץ מונעת מהם, שכן ציות לבית המשפט היא נר לרגליהם כל השנה.

ומה לגבי השכן הערבי? את עתירותיו הגיש מתוך תמימות רבה, כעשור לאחר שהתחילו לבנות את הפרוייקט שלכאורה נבנה על אדמתו. למען האמת, הוא אחד התמימים היחידים בפרשה: מתוך תמימותו הוא לא יודע שלא יקבל לא קרקע ולא כסף.

הגיע הזמן לקרוע את מסיכת הצביעות מפני כל תמימי הלבב השונים ולומר: כל הצעדים שנעשו בפרשה אינם מיושר לב, אינם מתמימות ואין בהם שמץ של כנות גמורה. יש בהם רק דבר אחד: רשעות ואטימות.

 25.6.12

מודעות פרסומת

One Comment to “שאלת תום הלב”

  1. אינני מסכים איתך כלל ואף עליך לשאול, היאך יתכן שכל מי שידם וחלקם בהליך הזה נגועות, או שמא אתה רואה מהרהורי לבך? אתה רשאי כמובן לא להסכים עם דרכם, עמדותיהם ומחבויותיהם של ארגוני השמאל, בתי המשפט, הממשלה וכד', אך עליך להכיר בכך שהם פועלים עבור ערכים ודרך שנראית להם צודקת ומועילה למדינה וזאת באמצעים החוקיים העומדים לרשותם. הם אולי טועים, אך לא מנוולים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: