חוק הגיוס: ציונות דתית אנמית

מאמר מערכת

השבוע אמורה ועדת פלסנר להגיש את מסקנותיה ולהציע חלופה לחוק טל, חלופה שתהיה מוסכמת על מרבית סיעות הקואליציה וגם תספק את בג"צ. הדעת מתקשה להבין כיצד יצליח נתניהו לרבע את המעגל: מבחינתו כל הבחירות רעות.

ההחלטה לחוקק סוג של 'חוק טל משופר' תספק את הסיעות החרדיות, אך תעמיק קרע בקדימה ואולי אף תביא לפילוג בסיעה, תחזק את ישראל ביתנו ואת יאיר לפיד על חשבון הליכוד ותגרום לנתניהו ולמפלגתו נזק תדמיתי.

הצעת חוק שתשנה את המצב הקיים – או לכל הפחות תכלול אמירה שנועדה להוביל לשינוי – תגרום לפרישתן של הסיעות החרדיות ונתניהו ישלם את המחיר בכנסת הבאה.

 תפתר הסוגיה איך שתפתר, בכל מקרה מדובר בפתרון ביניים. הוויכוח הוא נצחי כמו הסכסוך הישראלי-ערבי, ופתרון קבע כלל לא נראה באופק. כמו במקרה המדיני, מדובר באחד מנושאי הליבה שמעסיקים את החברה הישראלית, גם אם עוצמת הלהבות יורדת מפעם לפעם. מסקנת הביניים היא ניהול המשבר בדרך מבוקרת.

אבל כשמדובר בנושא שהוא מנושאי הליבה, קבוצה שמתיימרת להוביל ביום מן הימים את החברה ואת המדינה – גם אם מדובר במס שפתיים של מנהיגיה – לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מן הצד ולהיות מהאו"ם. הציונות הדתית חייבת לומר את דברה.

המגזר, ברובו, בחר צד בסכסוך הישראלי-ערבי: על המפה הפוליטית הוא מתמקם באזור ימין-מרכז. יש יוצאים מן הכלל, אבל הם חריגים. אפילו מימ"ד של פעם היא מרכז-ימין של היום.

בנושא הגיוס, המגזר הדתי לאומי על מנהיגיו, על הדמויות הבולטות שבו ועל אמצעי התקשורת שלו – נוהג במדיניות של בת יענה. טומן את ראשו בחול, מגמגם, או משתדל לתפוס מרחק כאילו מדובר בנושא צהוב ש'לא מתעסקים בו אצלנו'.

אולם סוגיית הגיוס היא סוגיה שהציונות הדתית לא זו בלבד שיכולה וחייבת להתייחס אליה, היא אף משמשת דוגמה בה. בני המגזר משרתים ביחידות קרביות ואחוז חובשי כיפות סרוגות בקרב הקצונה הבכירה הולך וגדל.

שרי הליכוד מנועים מלהתבטא בנושא, כי למפלגת השלטון שיקולים משלה ואחריות משלה. מלבדם, נבחרי הציבור מכל הסיעות אמרו את דברם: ישראל ביתנו, קדימה, העבודה, ש"ס, יהדות התורה. רק הח"כים הדתיים לאומיים ממלאים את פיהם מים. חובשי הכיפות בליכוד שומרים מרחק. הבית היהודי שותק.

גם המתמודד הטרי על תפקיד יו"ר המפלגה, נפתלי בנט, נמנע מלגעת בתפוח האדמה הלוהט. הרב חיים אמסאלם, לבוש חליפה שחורה וחבוש מגבעת, נוקט בסוגיית הגיוס עמדה ברורה יותר וציונית יותר מהמפלגה הדתית לאומית והח"כים הסרוגים. האיחוד הלאומי, מלבד אריה אלדד, חבר בשבוע שעבר, בעניין חוק טל, לסיעות החרדיות.

ההנהגה החרדית לא תכיר טובה לציונות הדתית. אין טעם לספור את כמות המפגינים החרדים בהפגנות נגד ההתנתקות, ולא לחזור על הכינויים שמדביקה התקשורת החרדית לחובשי כיפות סרוגות. הדברים ידועים.

בסוגיה אקוטית לחברה הישראלית, במקום להתייצב בראש מורם, הציונות הדתית שומרת על שתיקה בחלקה, ובחלקה האחר מגישה את הלחי השנייה למי שבז לה. מה הפלא שאין לה כוח פוליטי: מי שבוחר להיות חלש – לא יוכל להנהיג.

סופיה רון מוריה

27.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: