נגד כיוון המחאה

פרופ' (אמריטוס) חוה עציוני-הלוי

מחאה שגולשת לאלימות לצד משטרה אלימה, כפי שהתגלו לאחרונה, מכרסמות כל אחת בלגיטימיות של המוסד אותו היא מייצגת ובשמו היא פועלת, כמו גם באהדה הציבורית אליהן. אך גם ללא תופעת האלימות המגונה, המחאה שונה מאד מכפי שהיא מצטיירת כלפי חוץ.

ראשית כל, המחאה כתופעה היא מבורכת, משום שהיא נותנת אפשרות לקולות מחוץ לממסד להישמע, דבר שכמעט אינו מתאפשר בצינורות הפוליטיים והתקשורתיים הרגילים. עם זאת, בניגוד לנהוג לחשוב, היא איננה 'קול העם', כי גם היא כמו ארגונים חברתיים אחרים מאורגנת על ידי אליטות: מנהיגים בעלי עוצמה והשפעה, כדוגמת דפני ליף, סתיו שפיר ואיציק שמולי.

אמנם אלה באים מחוץ לממסד וקולם לא נשמע כמעט קודם, אבל לגמרי לא ברור באיזו מידה הם מדברים בשם הציבור.

לרוב, תנועות המחאה עולות לבמה הציבורית בקול ענות גבורה, אך יורדות ממנה בקול ענות חלושה. בין לבין, הישגיהן דלים. על כך אנחנו למדים, למשל, מתנועות המחאה שקמו בארץ בשנות השבעים, וכן מן המחאה של השנה שעברה.

הסיבה להישגים המצומקים היא בכך שהאליטה הממסדית של השלטון ואלה שקשורים אליה, נוקטים בתכסיסים שונים – חלקם במודע וחלקם לא – כדי למסמס את המחאה. אלה כוללים, למשל, הקמת ועדה שמאפשרת לבעלי השלטון להרוויח זמן ולהפחית את הלחץ המופעל עליהם; הבטחות, שמפחיתות את הלחץ אבל מופרות בשל אילוצים שונים וברבות הימים נשכחות; קליטת מנהיגי המחאה לתוך מפלגות קיימות, מה שכרוך בפירוק התנועות ובמיתון דרישותיהן.

כך, כזכור, הצמיחה המחאה של השנה שעברה את ועדת טרכטנברג, שבעקבות מסקנותיה הבטיחה הממשלה חוק חינוך חינם מגיל שלוש, צעדים שיוזילו את הדיור והפחתת מיסים לבעלי הכנסות בינוניות.

עדיין לא ברור מה יעלה בגורלה של ההבטחה הראשונה, אבל כבר ברור ששתי ההבטחות האחרונות בדרכן לתהום הנשייה: מחירי הדיור מוסיפם לעלות, ובתקציב הבא כבר מתוכננים מסים חדשים על שכבות הביניים.

אחת התופעות הבולטות ביותר במחאה של תנועת 'הפנתרים השחורים' בשנות השבעים הייתה קליטת מנהיגיה במפלגות ממסדיות שונות, שלא נודע כי באו אל קרבן. בהמשך לכך, כבר עתה מחזרות מפלגות שונות אחרי מנהיגי המחאה הנוכחית.

כך קרה במשך השנים: תנועות מחאה דרשו דיור בר השגה, אבל מחירי הדיור העפילו בכל פעם לשיאים חדשים. תנועות המחאה דרשו חלוקה שוויונית יותר של המשאבים, אבל אי השוויון בהכנסות הולך וגדל. האם גורלה של המחאה בפעם הזאת יהיה שונה? אני מקווה שכן, אבל חוששת שלא.

הכותבת הוציאה לאחרונה לאור רומן תנ"כי

27.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: