והפעם: דה-לגיטימציה למשטרה

מאמר מערכת

מאז ההתפרעות האלימה של קבוצת האנרכיסטים המכנים עצמם 'פעילי מחאה חברתית', יש נסיון להפנות את האש כלפי המשטרה. המסגור המקובל בקרב חלק מכלי התקשורת המשפיעה הוא בדבר 'אלימות משטרתית'. רק לפני שנה ניסו המפגינים לצייר תמונה לפיה 'המשטרה איתנו': "אנחנו נאבקים גם למען השוטרים", טענו אז.

מה השתנה? היעד של השמאל הרדיקלי השתנה; הם הבינו שהשנה לא יוכלו לחולל את הזעזוע של השנה הקודמת באמצעות המונים. לכן פנו ליעד שניתן להשיגו גם באמצעות מאות בודדות, לפעמים עשרות בודדות, ובמקרה הטוב כמה אלפים.

המוטיב של השמאל הרדיקלי בשנה החולפת לא היה 'צדק חברתי', אלא ציור מיצג לפיו ישראל אינה עוד מדינה דמוקרטית וחופשית. כדי להחדיר את המסר הם יוזמים התנגשויות עם המשטרה. המשטרה היא סמל למשטר, לשלטון החוק ולאכיפתו. כיוון שמדובר במשטרת ישראל, החל  המסע לדה-לגיטימציה שלה.

כבר לפני שנה ניסח אדם שפוי כמו אל"מ (מיל') שמואל גורדון, טייס קרב, את ההצדקה האידיאולוגית למעשי המתפרעים: "אין לכם ברירה, במהפכה כמו במהפכה, כוונות טובות אינן מספיקות. אתם חייבים להתכונן למאבקים פוליטיים, להתנגדות פיזית מול אלימות אוכפי החוק".

אין הרבה אנשים שאוהבים את 'אוכפי החוק'. משטרת ישראל עשתה ועושה הרבה דברים מיותרים. אך בימים האחרונים אנחנו עדים לקמפיין מסודר נגד המשטרה. עם כל הביקורת עליה לגבי מקרים שונים בעבר, אי אפשר להסכים לזה.

אחד האמצעים היעילים להגשמת המטרה של דה-לגיטימציה למשטרה היא גיוס הימין והמתנחלים למאבק. אנשי תקשורת שלא פצו פה בנוגע לאלימות המשטרתית בעמונה,  פתאום 'מכים על חטא', כביכול. הם רוצים שתהיה הסכמה רחבה בהחלשת אחד הכלים המרכזיים לשמירה על יסודות המשטר בישראל.

מבחינה זו, חובה להגן על המשטרה כמו שהיה צורך לעשות זאת ביחס לצה"ל, שנגדו בוצע מסע דה-לגיטימציה לאורך 30 שנה, אבל בעיקר מאז האינתיפאדה הראשונה. את מסע הדה-לגיטימציה ביצעו אותם ארגונים של הקרן החדשה לישראל. מסע של דה-לגיטימציה למשטרה הוא משחק ילדים לעומת צה"ל, שהוא קודש הקודשים של העם.

אותם אנשים, אותו מימון, אותו סוג של התארגנות מופיע היום. אין שום סיבה לחשוב שהמניעים של מי שניסו לסרס את הצבא ולהציגו כצבא של רוצחי ילדים, שונים כאשר הם פונים לפעול נגד המשטרה. המטרה בסוף השבוע שעבר בחוצות תל-אביב היתה ליצור חיכוך אלים עם המשטרה. קל לשווק שנאה ל'כחולי המדים'.

אך יש רגעים שבהם פעולה נחושה של המשטרה חשובה לשמירה על הדמוקרטיה והמדינה יותר מכל דבר אחר. כדאי לחזור 12 שנים לאחור. ייתכן שמפקד מרחב הצפון באותה עת, ניצב אליק רון, הציל את המדינה. רון לקח על עצמו אחריות והצליח לבלום, בין השאר תוך שימוש בירי מבוקר, התקוממות אלימה של ערביי ישראל. למי שמזלזל בחסימת כבישים, ערביי ישראל הראו באותם ימי אוקטובר של שנת 2000 כי ניתן לשתק את מדינת ישראל ולפורר את ריבונותה בקלות רבה.

היום רב-ניצב יוחנן דנינו נמצא בנעליו של אליק רון. למרות שהאיום על הסדר הציבורי ועל הדמוקרטיה אלים פחות, אין זה אומר שהוא פחות מסוכן. דנינו פעל נכון ודיבר נכון. אך כל זה לא סותר את הצורך באכיפת משמעת, ושמירה על איפוק בשורות השוטרים שעוד יעמדו במבחנים קשים בעתיד הקרוב.

 אמנון לורד

29.6.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: