למבוגרים יש אחריות

שרה אליאש, חברת מליאת מועצת יש"ע

השאיפה האוטופיסטית לאמת צרופה מאפיינת, אמנם, את בני הנוער האידיאליסטים, אבל תפקיד המבוגרים הוא להרחיב את התמונה ולהכיר במורכבותה. בכל הגשמה, מעצם טבעה, יש התמודדות עם המציאות ופגיעה בטוהר החזון. כל אידיאל בהתגשמותו הופך לארצי.

מובן שיש לשמור על גבולות הפשרה. כפי שכתבו ראשי הועדים ותנועת קוממיות, יש אמון במניעים וב"ה אין טענות לשחיתות. לכן לא מובן גובה הלהבות הנוכחי, בעיקר לנוכח העובדה שהסכם הפשרה בגבעת האולפנה כלל את אחד הרבנים המובילים של קוממיות, מה שהותיר מבוכה גדולה, בפרט אצל הנוער.

בשבוע שעבר קונן מעל דפי העיתון ידידי, בצלאל סמוטריץ', על העדר האמת. הכעס, הכאב והעלבון ניכרו בדברי סמוטריץ' וניר צבי – אך לא ברור כיצד הם לא חשים שמאז הגירוש נשפכו אינספור השמצות וגינויים, שלובו ע"י יחס מתנשא ומבזה למועצת יש"ע – הישנה והמתחדשת – כאילו היא שגרמה לכשלון המאבק וכביכול אינה נאמנה לארץ ישראל ולשולחיה.

בראיונות לגופים שונים הושפלו דני, פנחס ולרשטיין ואחרים בשאלות קנטרניות שתמיד היתה בהם הנחת המבוקש של חוסר נאמנות, קומבינות ושיתוף פעולה עם השלטונות שמוצגים תדיר כאויבים. נערך מסע דה לגיטימציה, שאחד משיאיו היה סביב מגרון.

לא אחת חשתי שאין כלל דיון ענייני. שכל רעיון פרגמטי שיש בו פשרה מוצג מראש כהרס האידיאל הטהור. אך את מחירו של מתווה עמונה שמוצג כ'נצחון האמת' – ספגה לא אחרת מתנועת 'אמנה' המושמצת, שפיצתה את רוכשי הדירות. בגבעת האולפנה התברר שכאשר מונחים על הכף גורלם של עשרות משפחות ועשרות מיליוני שקלים – האמת הופכת להיות מורכבת יותר.

האם לא ברור שהאשמות בתבוסתנות ותחמנות, כשהן מגיעות לנוער, שמטבעו רואה את העולם בשחור-לבן, הופכות את אנשי אמנה, מועצת יש"ע וכל גוף ממסדי ל'אוייב העם'? זה תקופה ארוכה יש חוסר נכונות מצד מנהיגות הוועדים לשים קו אדום. חוסר הפשרות של הנוער משרת, כביכול, את המטרה. בכך נגרם עוול גדול לנוער, שזקוק לריסון ולגבולות מצד המבוגרים.

לא עקבתי אחר כל מלה של דני דיין. ייתכן כי שגה. עם זאת, עדיין לא הגיע לכדי מאית ממבול הגינויים המתמשכים שהוא סופג. איני מסכימה לכל מה שנעשה. אני חושבת שהיה מקום להאבק יותר בעד חוק ההסדרה. אבל ברור לי שהדברים נעשים בכל צד מתוך אמונה בצדקת הדרך. חשוב שתהיה מחלוקת, אבל התנאי להשרדותנו כאן הוא שננהג כבוד זה בזה. העמדה הרווחת, ש"כל מי שאינו מסכים לדעתי הוא בוגד" – הרסנית.

מועצת יש"ע מואשמת כי אינה סופרת את שולחיה. יש בזה משהו, לפחות לגבי דרך ההתנהלות. אכן, לא מעט החלטות מכעיסות אותי, ועם זאת אני מאמינה שפגיעה מתמשכת בגוף המייצג פוגעת, בסופו של דבר, בכולם. שביב של אור ראיתי בהתכנסות ראשי המועצות בשבוע שעבר. התכנסות שנאמרו בה דברים לא קלים, הוטחה ביקורת, אבל ההחלטות שיקפו יחס בוגר ואחראי למפעל ההתיישבות.

לפנינו אתגר לא פשוט: לחזק הנהגה מייצגת ולא לדבר בריבוי קולות, להתמודד עם שאלת הנוער על כל נגזרותיה. אני מקווה שמתוך המשבר הנוכחי ייצמחו הבנה והידברות שכל כך חסרות אצלנו.

8.7.12

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: