לאהבה אין גבולות

רן מלמד, סמנכ"ל עמותת 'ידיד', עמותה להגברת הסולידריות החברתית

לפני חמש עשרה שנים בערך, בתקופת הפיגועים הגדולים בירושלים, שימשתי ככתב המשטרה של העיתון 'דבר' ז"ל. בעקבות תאונת עבודה של מחבל במלון לורנס במזרח ירושלים, נחשפתי לסיפור אהבה מדהים.

הוא, צעיר ערבי-ירושלמי שסבתו היתה יהודיה והתאסלמה בשם האהבה, ניהל את סוכנות המגזינים של המשפחה. היא, צעירה לבנונית, מפיקת טלוויזיה במקצועה. באחת מנסיעותיו לחו"ל, נפגשו השניים ואהבה גדולה נוצרה ביניהם. כיוון שלא יכלו להיפגש בארץ, היה הוא 'גונב' את הגבול ללבנון, או שהיו נפגשים בהסתר בירדן, עד שהתחתנו ועברו להתגורר באחת ממדינות אירופה.

משיחות עמוקות ורבות שקיימתי איתם בזמנו, אני מרגיש שהפסדנו זוג צעירים שעם קצת חשיבה ליברלית ומחוץ לקופסא היו יכולים להקים משפחה בארץ, לתפארת מדינת ישראל.

זו היתה גם הרגשתי בסוף השבוע, כשהתפרסמה ההחלטה לגבי חוק האזרחות. כמו ברוב המקרים, גם במקרה זה ניצח הביטחון את המשפחה. הפחד מפני הטרור משתק אותנו, מילות הקסם 'מידע מודיעיני חסוי' הופכות את רוב השופטים בישראל לדמויות שאינן רוצות או מסוגלות לקבל אחריות ולדעת שאולי פעם, אם אכן יקרה משהו, ייצטרכו להתמודד עם השאלה 'למה הסכמתם?'.

חוק האזרחות הוא דוגמא מצויינת למה שעובר על החברה הישראלית. הקיטוב בין האוכלוסייה היהודית שמתגוררת במדינה בה חל 'חוק השבות', לבין ציבור ערבי-ישראלי גדול שגם אם תקום מדינה פלשתינית יעדיף להשאר בישראל ולחיות כאן – הולך וגובר.

אפשר להבין את החששות. עובדה, גדר ההפרדה הפחיתה בצורה משמעותית את נסיונות הפיגוע בתוך ישראל. אך גם במקרה שלה, בג"צ פסל קטעים שונים, בהחליטו כי התוואי שנקבע לא נבע משיקולים ביטחוניים.

חוק האזרחות אמור למנוע את יצירתם של קיני טרור תוך-ישראליים. הוא אמור להפחית למינימום את הסכנה שלארץ יסתננו, במסווה של חתנים וכלות, טרוריסטים שכל כוונתם היא לקבל לידיהם את תעודות הזהות הכחולות היקרות מפז ואז, לחכות לזמן המתאים ולהכות בנו, היהודים, ללא רחם.

מה שצריך למנוע את האפשרות הזו, הוא ניצול היכולת המקצועית המצויינת של שירותי הביטחון שלנו. הרבה יותר קל לקבל החלטות גורפות מאשר לבדוק את הדברים נקודתית, לגופו של אדם. הרבה יותר זול ופשוט לסגור את הגבולות, מאשר לאפשר לזוגות אוהבים לממש את זכותם הבסיסית להקמת משפחה.

מה יהיה בשלב הבא? נסגור את הגבולות לבני זוג חד מיניים? נאסור על ישראלים להתחתן עם בעלי נתינות זרה רק מפני שראש הממשלה שלה דיבר נגדנו באו"ם?

המסקנה אחת: יש לנו יכולת מקצועית מוכחת למנוע טרור. אף פעם לא נוכל למנוע את הטרור לגמרי, אבל מניעת זכות בסיסית של אדם להקים לעצמו משפחה, זו כבר פגיעה ששופטי בג"צ שקיבלו אותה עוד ייתחרטו עליה בעתיד.

פורסם 15.1.12

אי רצון להתחלק בעושר – מעשה סדום

עמית גבריהו, תלמיד מחקר בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, ממקימי ישיבת 'תלפיות'

עם ישראל לא אוהב זרים. אנחנו מעדיפים שיהודים וערבים יחיו ביישובים נפרדים וילמדו במערכות חינוך שונות. אנחנו לא בטוחים מה לעשות עם תיירים – הם משאירים כאן כסף, אבל גם מתחתנים עם הילדים שלנו. את הזרים שאפשר להרחיק מכאן אנחנו מרחיקים. הנה, באו מסתננים מאפריקה והסכמנו, בחצי קריצה, שהמצרים יירו בהם. אחרי שזה הפסיק לעבוד, התחלנו לבנות גדר. עכשיו העברנו את חוק המסתננים: כליאה ללא משפט של כל לא יהודי ללא ניירת למשך שלוש שנים (!) וכליאה של עד חמש עשרה שנים לאותן נשמות טובות שינסו לעזור לפליטים הללו.

בד בבד פתחנו במתקפה תקשורתית, כדי להסביר לעולם כולו שאלה לא פליטים. במדינות המוצא שלהם לא כולם נרדפים, רק חצי מהאנשים ובכלל, כבר שבוע שלא היה קרב יריות בדרום סודאן. גם אם רע שם – הרי רע בכל אפריקה. הם לא פליטים, אנחנו מסבירים, הם מחפשים עבודה. ואנחנו לא צריכים לתת להם עבודה. את העבודות שהם יכולים לעבוד בהם כבר נתנּו לזרים אחרים, מתאילנד ומרומניה, שאותם אפשר להחזיר הביתה אחרי כמה שנים על ילדיהם הבלתי חוקיים. כי, כאמור, הם זרים. שלא יישארו פה.

אין ספק: מדינה מודרנית צריכה גבולות מאובטחים. היא צריכה לדעת שלא נכנסים אליה סוחרים בבני אדם או סמים או פצצות. המדינה גם רשאית להחליט מי וכיצד נכנס אליה. אבל אנחנו לא סתם מדינה. אנחנו – כפי שבני קצובר הזכיר לנו השבוע – מדינה יהודית.

יהודים כידוע הם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. הלכה פסוקה היא ש"מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד – חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא" (שולחן ערוך אבן העזר) חוק המסתננים כולו שנאת הבריות, אכזריות, עזות פנים ומניעת חסד. זהו לא חוק יהודי ולא חוק של מדינה יהודית – אז מהיכן בא החוק הזה?

כל התשובות נמצאות בספר הספרים: זהו החוק של סדום. כבר יחזקאל עמד על כך: "הנה זה היה עוון סדום אחותך: גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה". חז"ל במכילתא דר' ישמעאל פירשו: "אמרו אנשי סדום. אין אנו צריכין שיבוא אדם אצלנו. אלא הרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצא מאצלנו. נשכח את הרגל מבינותינו". או, בעברית פשוטה: אנשי סדום חוקקו חוק, שכל תכליתו למנוע הגירה למדינת הרווחה שלהם. המדרש אפילו לא מתעניין בסיבה שהמהגרים ניסו לבוא לסדום. הם נענשו כי לא רצו להתחלק עם זרים בעושר שנתן להם הקב"ה.

תירוצים והשואות למדינות נאורות יותר או פחות יש למכביר, אבל התירוצים הללו לא עומדים בפני האמת הפשוטה: חוק המסתננים אינו חוק יהודי ואינו נאה למדינה יהודית. חוק המסתננים יאה לשתי ערים שכבר אינן: סדום ועמורה.

 

פורסם 15.1.12