לפני כישלון – גובה רוח

ד"ר אורי אדלמן, מרצה לחינוך

עכשיו, אחרי שנדמו הלמות תותחי הקרב וקול ההמון הצמא לדם, אפשר לון בכובד ראש ובשום-שכל בפרשת הנשיא משה קצב.

מה מביא איש נשוא פנים, מקובל על הציבור (כפי שהוכח בבחירתו לנשיא) ובעל משפחה, לשפל אליו הגיע הנשיא לשעבר, שעתיד לשבת שנים ארוכות בבית הסוהר לעת זקנתו? עיון בהתנהלותו אינו מותיר ספק. את נפילתו לבור השחת העמוק הביאה עליו גבהות רוחו.

ההוכחה הניצחת לכך מצויה בסרבנותו להסכם הטיעון שנחתם עמו וחזרתו ממנו. אילו אישיותו לא הייתה שבוייה בקורי יהירות סבוכים, היה מסכים לעסקת הטיעון הנוחה. ידידיו ותומכיו יכלו להסביר שנעתר לחתום על העסקה לבקשתם, כדי למנוע ממנו את פחיתות הכבוד להתעמת עם נשים מפוקפקות ונקמניות שביקשו לסחוט ממנו כספים.

המקרא החמיר מאוד עם יהירים וגבהי רוח. "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רֽוּחַ", כתב החכם מכל אדם בספר משלי; רוצה לומר: מה שמוביל אל השבר היא הגאווה, ולכישלון – גבהות הרוח. "תועבת אלוקים כל גבה לב", הוסיף החכם, ולמלך אמרה התורה: "לבלתי רום לבבו".

גם ביוון העתיקה התייחסו ליהירות בחומרה. רגש הגאווה, גבהות הרוח ואי הכרה במגבלות הכוח, "כשל ההיבריס" (Hybris) בשפתם, גררו בעקבותיהם עונשים לא קלים. אריסטו הגדיר זאת כמעשה שמטרתו להנמיך את קומת הזולת לשם סיפוק עצמי. בני אדם סבורים שאם ינהגו בגסות, קרנם תעלה. זו ההנאה שבהיבריס. כלומר, פגיעה בקורבן לשם מילוי סיפוקיו של עושה המעשה.

חטא ההיבריס גרם לגיבורים המיתולוגיים להתנהל בצל שני עקרונות שהיוונים הקדמונים הכירו בחשיבותם: 'סיפרוסין' – עיקרון הכרת המגבלות העצמיות, וה'אידוס' – קבלת סדרי בראשית. אלה שהתנהגו בהתאם לכך, זכו להצלחה בחייהם ולתהילת נצח. הגיבורים שהפרו את הכללים העלו את חמתה של האלה נמסיס והיא הייתה גורמת למפלתם, לרוב דרך הבאתם לידי הרס עצמי.

עו"ד אביגדור פלדמן, מראשי צוות ההגנה של קצב, סיפר לאחרונה באוניברסיטת בר-אילן כי פרקליטיו החליטו להימנע מדיון נוסף. באותו כינוס התבטא פלדמן בחריפות נגד מרשו ומתח עליו ביקורת, בגלל התנהגותו כלפי אמצעי התקשורת והעובדה שלא הקשיב לסנגוריו. לדבריו, הפציר בקצב להתרכז בעובדות ולא בהשמצת כלי התקשורת, שלדבריו רדפו אותו.

ברם גבהות רוחו ויהירותו של הנשיא לשעבר, לא אפשרו לו לקבל את דבריו הנבונים של סנגורו. גם אחרי שתי ערכאות שיפוטיות שמצאוהו חייב פה אחד, שכר עורך דין נוסף, יורם שפטל, שלפחות לפי הופעותיו בתוכניות הטלוויזיה נשמע לא פחות יהיר משולחו. בינתיים דחה בית המשפט העליון את הבקשה למתן ארכה לדיון בהרכב מורחב וקבע כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את הארכה. לפיכך העניק ארכה אחרונה להגשת הבקשה עד סוף חודש זה.

צר לנו על הבושה, על נשיא שכשל, על קורבנות שסבלו. ברם, אם המקרה המר ישמש תמרור אזהרה לאחרים ותופק ממנה תועלת חינוכית ראויה, נראה בכך נחמה פוּרְתָא לשם ביעור גֹּבַהּ הרוח שאחריתו כישלון צורב.

 

פורסם 24.1.12