ממלכתיות ולא לאומנות

מאמר מערכת

המאבק האחרון סביב שירת נשים בצה"ל פגע משמעותית במעמדו של הרב הצבאי הראשי, הרב רפי פרץ. אחת הסיבות המרכזיות לפגיעה היתה העובדה שמלכתחילה הרבנות הצבאית מצאה את עצמה נגררת אחרי המציאות ולא מכתיבה אותה.

שורש הרע בנקודה החל בחוסר התגובה של הרב הצבאי הראשי להדחת ששת הצוערים מקורס הקצינים בבה"ד 1. ההדחה, שנגרמה כתוצאה משרשרת טעויות קשה – שלא לומר אטימות – של אחד המפקדים בשטח, היתה צריכה להוביל את הרב הצבאי הראשי לתגובה מול מפקד הבה"ד, כיוון שהחיילים פעלו על פי תפיסתם את ההלכה. מבחינה זו, נתינת גיבוי תורני למעשיהם תוך מתן מקום לדרך הדתית שלהם, היתה סוגרת את הסיפור. כל בכירי צה"ל היו מבינים כי הקצין שגה וכי לא מדובר בסירוב פקודה מהותי, אלא בכפייה חילונית שאינה במקומה.

בפועל, פעולה זו לא התקיימה ונוצר הרושם כי הרב הצבאי הראשי מתקשה לפעול מול גורמי הכוח בצבא, במיוחד ב'נקודות חמות' שהיו באותו זמן מבחינה תקשורתית.

השתיקה הנמשכת של הרבצ"ר וחוסר יכולתו לפעול בעין הסערה הבליטה עוד יותר את מהירות תגובתו במקרה המנוגד, בו הודיע הרב רם ראב"ד על חוסר אמונו בהוראות אכ"א החדשות בתחום שירת הנשים, הוראות שעמדו לפגוע במפעל חייו, פרויקט שח"ר (שילוב חרדים בצה"ל). לא רק שהרב הראשי לא הוצג כמגן על האינטרס של החיילים הדתיים והחרדיים, אלא שנראה כבשר מבשרה של המערכת הצבאית, שלשם כך מותח את גבולות ההלכה ונשען על קולות הלכתיות דחוקות.

תגובתו של הרבצ"ר למכתבו של הרב ראב"ד, ביטאה השקפת עולם שנויה במחלוקת באשר לתפקידו של הרב הראשי לצה"ל. הרב הצבאי אינו קצין רגיל, כפיפותו למפקדי הצבא, למרות דרגותיו, אינה רק לרמטכ"ל אלא בעיקר ל'שולחן ערוך'. תפקידו של הרב אינו רק להנחיל את רוחה של היהדות בכל שדרותיו של צה"ל ולכל המגזרים המשרתים בו – ועל כך ניטשת לו מלחמת עולם בזעיר אנפין עם קצין חינוך ראשי ופקודיו – אלא גם להגן על המגזרים המיוחדים שמשרתים בו וזקוקים להגנה מפני המבקשים להצר את דרכיהם.

הרב ראב"ד פעל על פי צו מצפונו והשקפת עולמו ההלכתית, ביודעו שהוא משלם בכך מחיר אישי וביודעו שהמשך שירותו בצה"ל יעמוד בסימן שאלה. על כך מגיע לו 'יישר כח'.

במציאות מורכבת וקשה כמו זו שבה מתפקדת הרבנות הצבאית הראשית יש מקום להקלות ואולי גם להכשרת מצבים בהם חיילים דתיים שומעים שירת נשים. אלא שגישה מקילה חייבת לקחת בחשבון את העובדה שלא כל החיילים יכולים לחיות עם עמדה כזו. אם הרבצ"ר היה תופס את הפיקוד ההלכתי בצה"ל ומעמיד את הרמטכ"ל על המורכבות שבה חיילים אלו נמצאים, חזקה על צה"ל שהיה יודע להתגמש.

הקושי העקרוני של הרב פרץ לעמוד מול צה"ל בנושאים הלכתיים, קשור, אולי, להשקפת עולמו הרוחנית הנוטה לקו הממלכתי מבית מדרשה של ישיבת מרכז הרב. אלא שממלכתיות שמאפשרת לממלכה לדרוס את הפרטים שקיימים בה – אינה ממלכתיות אמיתית, אלא מציאות שמזכירה את הלאומנות האירופאית.

יש הבדל גדול בין לאומנות לבין ממלכתיות. שום מלך אירופאי לא היה נותן לנתן, לאליהו ולעמוס הנביאים לבקר אותו, כמו שעשו נביאי התנ"ך. למרות אהבתנו ודאגתנו לממלכה, אסור למחול לה או לסלוח לה כשהיא דורסת את הפרט. על הרב הצבאי הראשי למצוא את הדרך לעמוד על עקרונותיו, לצד חיזוק המערכת הצבאית וראייה רחבה אודות חוסנו של צה"ל.

אסף גולן

פורסם 16.1.12