על האמת ועל השלום

הרב יאיר פרנק, רב היישוב עמונה

בטור של עמית סגל בשבוע שעבר הוא שלח אליי את חִצי ביקורתו. לפי דבריו, מנענו מיו"ר מועצת יש"ע להגיע לאוהל המחאה ואנו חוטאים ביצירת קרע במחנה. ובכן, לצערי עמית נפל בבור שעליו הוא מזהיר. הוא לא בירר את העובדות לאשורן, ואף לא עשה את הדבר המינימלי ביותר – לבקש את תגובתי, ובעצמו גרם בדבריו לפילוג ולקרע מיותרים.

ראשית, אצטט מדבריי במכתב ששלחתי לתושבי עמונה ביום שישי האחרון, שבו יתבהר לעמית שיש חבר לטענתו שאחדות המחנה קריטית להצלחתנו: "לעניות דעתי, הגאולה לא תבוא על ידי פלגנות והחרמות. אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, ואנחנו לא מתכוונים לחזור על הטעות הזאת […] זוהי עמדתי הערכית והתורנית".

ועתה מעט עובדות: כאשר התחלנו לפעול במאהל קבענו שתי הגדרות ברורות – אנחנו לא פוסלים ומחרימים אף אחד מלבוא לשם, ואנחנו נעזרים בכל אחד שיכול לעזור למען הצלחת העניין. מאידך גיסא, המאהל הוא של מי שנמצא בו מהיישובים, ובעיקר שובתי הרעב, ולא מייצג שום ארגון שהוא. כבר מתחילת הדרך נעזרנו הן במועצה האזורית בנימין והן במועצת יש"ע. עמלנו הרבה באותם ימים ליצור שלום ושיתוף פעולה בין כולם, וזאת הייתה מגמתנו הערכית לאורך כל הדרך.

למותר לציין שבשום שלב לא מנענו מאף אחד לבוא ולהצטרף אלינו, כולל דני דיין. אמנם היו התלבטויות בתחילה אם מסיבת עיתונאים מיוחדת תיצור מצב שכביכול המאהל הוא של ארגון מסוים, כנגד מה שהגדרנו בתחילה. בסופו של תהליך קצר, ועוד קודם שבוטלה מסיבת העיתונאים, החלטנו שכשם שכל איש ציבור אחר, חבר כנסת או ראש רשות, דיבר לתקשורת במאהל, כך אין מניעה שיעשה כן דני דיין. מבחינתנו, מסיבת העיתונאים שזומנה נדחתה למחרת, ואני מדגיש – נדחתה בלבד – מסיבות תקשורתיות מקצועיות.

מיד לאחר מכן שוחחתי אישית באריכות עם דני דיין (לא באמצעות מסרון ולא אחרי שעות, כפי שכתב עמית), הבהרתי והסברתי לו את עמדתנו זו. בסופו של דבר גם דני קיבל זאת, ואנחנו מודים לו על כך. והראיה – הוא הצטרף אלינו למחרת ודיבר בשתי מסיבות עיתונאים שנתקיימו במאהל ובעצרת.

אם עמית היה מתקשר אלי הייתי מעדכן אותו בכך, והוא היה חוסך מציבור הקוראים את העיסוק בפרטי הפרשייה הזאת.

אבל אולי מעז יצא מתוק. אל"ף, גם לי ניתנה הבמה לחזק את דבריו שהשלום ושיתוף הפעולה במחנה משמעותיים להצלחתנו למען העם והארץ. ובי"ת, העיתונאים יבינו שיש להם תפקיד חשוב ביצירת אותו שלום.

והערה אחרונה לסיום: סוגיית מועצת יש"ע ומעמדה בציבור מצריכה טיפול יסודי ומקצועי, הרבה יותר מקריאה כללית לשלום ואחדות. הדבר הוא ממש בנפשנו, אבל אין כאן מקומו.

15.6.12