יום ירושלים: מטקסים למעשים

 מירב כהן, חברת מועצת העיר ירושלים מטעם תנועת 'התעוררות'

המצב בירושלים דומה למשחקי הריאלטי, בהם מכניסים עני מרוד לתא עם שטרות דולרים שמתעופפים באוויר, והוא, שכבר מדמיין את חייו הוורודים, מגיב בהיסטריה כדי לתפוס כמה שיותר שטרות. התסריט כבר כתוב מראש: לרוב הדולרים נשארים אצל ההפקה, העני נשאר עני ומה שנוצר הוא רק בידור להמונים.

יום ירושלים הוא חגה של עיר הבירה. התנועות שמטרתן להשאיר אוכלוסייה צעירה ויצרנית בעיר מתכוננות ליום הזה כל השנה. לא  הטקסים בגבעת התחמושת או הצעדות במרכז העיר הם אלה שאנו מצפים להם, אלא שעם השנים השכלנו להבין שרק ביום הזה נזכה ליחס מראש הממשלה ושריו, מהפקידים וחברי הכנסת – שבדרך כלל זוכרים את ירושלים רק כשהם צריכים לשלב אותה בסיסמת בחירות.

בסוף החגיגות, לרוב, אין שינוי בסדרי העדיפויות התקציביים, ירושלים נשארת ענייה ונאלצת להתמודד לבדה עם בעיות לאומיות. רק ההמונים מקבלים, לרגע קט, פאתוס ציוני.

האמת היא שלכולם יש כוונות טובות ולמרבית חברי הממשלה והכנסת, ירושלים מרטיטה משהו בלב. זהו אחד ההסברים לכך שרק בין השנים 1974 ל-2005 התקבלו 330 החלטות ממשלה בנושא ירושלים על ידי כל הממשלות, ללא הבדל דת ונטייה פוליטית. מה מתוך ההחלטות האלו יושם? לא הרבה.

ממשלת ישראל קיבלה אינסוף החלטות שתכליתן העברת יחידות ממשלתיות לירושלים, הקמת גופים סטטוטורים, העברת חברות ממשלתיות אליה וכן הלאה וכן הלאה. הרציונל ברור: הדבר שירושלים הכי זקוקה לו הוא אוכלוסייה צעירה ועובדת שתישא על כתפיה את העיר. בלי מקומות עבודה – אין עובדים. לכן הממשלה, שהיא אחד המעסיקים הגדולים במדינה, צריכה להוביל מגמה של משיכת משרדים וחברות מחוץ לגבולות 'מדינת תל אביב'.

מה מתוך זה קרה? שוב, לא הרבה. השר לפיתוח הנגב והגליל יושב לא בנגב ולא בגליל אלא במרכז תל אביב; שרת התרבות ממשיכה לשבת בעיר בתל אביב, כמעט כל השרים מחזיקים לשכות כפולות, ומגיעים לירושלים רק כשבאמת אין ברירה; יחידות סמך מוקמות באזור המרכז חדשות לבקרים ואין באמת תכנית מסודרת, מתוקצבת ומתוזמנת להעברת הגופים הללו לירושלים. חבל. אלפי משרות חדשות בעיר יכולות להזרים חמצן לשוק התעסוקה שלה, ולמתן מעט את תהליך ההתמרכזות שחווה מדינת ישראל.

אם כן, בקשה לחברי הממשלה המכובדים. ביום ירושלים הזה אל תביאו לנו כמתנה עוד טקס או החלטה שאין בכוונתכם ליישם. הביאו לנו מעשים. העבירו את המשרד שלכם לירושלים, העבירו יחידות שתחת אחריותכם לעיר, הורו לחברות הממשלתיות שעליהן אתם אחראים לעבור לכאן. אם תובילו, רבים מהמגזר הפרטי יילכו בעקבותיכם.

ההצהרות החגיגיות  נועדו אולי בשביל 'ירושלים של מעלה', סמל עטור שלל רגשות שהוא מעורר בנו, אבל בשביל 'ירושלים של מטה', העיר הגדולה בישראל בה חיים מאות אלפי תושבים את חייהם מדי יום – ההצהרות הללו שוות כקליפת השום.

20.5.12