מועדון המעריצים של אולמרט

זאב קם

מועדון המעריצים של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הושק השבוע באופן רשמי. חברי הכנסת של סיעת קדימה התחרו מי יהיה חבר הכנסת שיאדיר את שמו של ראש הממשלה הראשון שהורשע בעבירה פלילית. בנוסף, הם גם התחרו מי יהיה הח"כ שיבלוט הכי הרבה בעוצמת הצווחה שהוא מפנה לעבר הפרקליטות.

"אולמרט אינו ראש ממשלה לשעבר, אלא ראש ממשלה בהמתנה", הכריזו בגאווה אותם חברי כנסת מקדימה. לא פחות ולא יותר. יום אחד אתה על ספסל הנאשמים, ויום לאחר מכן אתה כבר בעיצומו של המרוץ לראשות הממשלה. למרבה הגיחוך, חלק מאותם חברי כנסת שנשבעו השבוע אמונים לאולמרט, היו בדיוק אלו שהעיפו אותו הביתה בתקופת כהונתו כראש ממשלה.

התקופה היתה תקופת פוסט מלחמת לבנון השנייה, עיצומן של החקירות נגד אולמרט. קדימה עמדה על מספר חד ספרתי של מנדטים בסקרים. כמעט ולא היה ח"כ שלא תדרך נגד אולמרט באותה תקופה. היום הם מתחננים בפניו ובפני כל מי שמקורב אליו, שיעשה טובה ויחזור. ככה זה כשהאפשרות להיות בשנה הבאה בכנסת נראית חסרת סיכוי כמעט לחלוטין.

דבר נוסף שבלט השבוע אצל החבר'ה מקדימה הוא שהפרקליטות, שהיתה סוג של אורים ותומים, הפכה למושא להתקפות פרועות על גבול ההסתה. מה לא היה שם? קריאות להתפטרותו של משה לדור, דרישה לבדק בית ותביעה להפקת לקחים. זו אותה פרקליטות שרק לפני כמה שבועות נזעקו אנשי קדימה להגן על כבודה ומעמדה בפני מתקפות הימין, כשהנושא שעמד על הפרק היה הריסת בתי האולפנה ובתי היישוב מגרון. איך שגלגל מסתובב.

ההודעות שצפצפו במכשירי הטלפונים של הכתבים בישרו על ברכות חמות לרגל הזיכוי. זיכוי? אותם חברי כנסת הפכפכים גם התעלמו כמעט לחלוטין מהעובדה שאולמרט הורשע בסעיף אחד בכל החגיגה הזאת.

פלג אחר בפוליטיקה הישראלית שחגג את פסק הדין של ראש הממשלה לשעבר היו חברי הכנסת החרדים. ליצמן מיהדות התורה מצד אחד, אנשי ש"ס מהכיוון השני. כולם כאחד ברכו וחיבקו את האיש שיצא כאילו "הוא זכאי". במקרה שלהם, הסיבה פשוטה: סוף כל סוף יש אלטרנטיבה ל'גזירות השמד' שהסתמנו בעניין חוק הגיוס.

המועמד האהוב חוזר מהחושך כדי לאפשר לחרדים להמשיך ולחיות את חייהם. מי אם לא הח"כים החרדים מחככים את ידיהם בהנאה לאור ההתפתחות האחרונה. ועדיין, המקרה שלהם שונה במקצת מזה של אנשי קדימה. בעוד שאצלם מדובר בסך הכל בעוד אופציה לפרטנר שיבחרו לעבוד לצידו, אצל חברי הכנסת מקדימה, תאבי הכיסא, מדובר באיש שאולי יציל להם את הקריירה. מבחינתם, זה אולמרט או מוות פוליטי.

12.7.12

המשפט של קפקא

דני רשף

 פעם, לפני שלוש עשרה שנים, נפתחה חקירה נגד אביגדור ליברמן בחשד להלבנת הון. למעלה מחמש שנים אנו מוצפים בהודעות תקופתיות שבעוד "זמן קצר" יחליט היועץ המשפטי לממשלה האם לסגור את התיק או להעמיד את ליברמן לדין.

לפני שנה, באפריל 2011, כבר הודלף לתקשורת שהיועמ"ש החליט, כביכול, להעמיד לדין. באפריל השנה הודיע היועץ שהחלטה בעניינו של ליברמן תתקבל בתוך שבועות. איש בתקשורת לא מחה על השימוש המניפולטיבי שהפרקליטות עושה בעיניינו של שר החוץ, השבוי הנצחי שלהם. איש לא התלונן שעניינו עולה לכותרות תמיד בהקשר פוליטי. איני דואג לליברמן, אני דואג מאוד ליחסי הפרקליטות והתקשורת ולסימביוזה האפלה והמניפולטיבית שלהם.

אביגדור לא לבד. פרשת הנשיקה של חיים רמון נופחה מעבר לכל מימד הגיוני. הפרקליטות והמשטרה השקיעו משאבים שמתאימים להתמודדות עם משפחת פשע ממוצעת. על ה'לא-מתלוננת' הופעלו לחצים עצומים מצד גדולים ורבי השפעה, עד שהצליחו להרשיע את חיים רמון בעבירת מין – נשיקה של 30 שניות עם קצינה זוטרה בלשכת ראש הממשלה, כשאפילו יחסי מרות ישירים לא היו ביניהם. חיים רמון היה אז, באמצע 2006, שר המשפטים שהעז לדבר על רפורמות.

ביוני 1996 הגיש העיתונאי יואב יצחק בג"ץ נגד השר שמונה באותו היום לשר המשפטים, יעקב נאמן, בטענה שמסר הודעה כוזבת ומעורב בפלילים. היועמ"ש דאז, מיכאל בן יאיר הורה, כמובן, לפתוח בחקירה, דבר שגרר התפטרות מיידית של נאמן מתפקידו. לאחר שנה זוכה מכל עבירה. פרשיות דומות שהסתיימו בלא כלום היו נגד השר רפאל איתן ונגד ראובן ריבלין.

ממשלת ישראל החליטה למנות רמטכ"ל כרוחה, את יואב גלנט. כמו כל מושבניק, גלנט היה מעורב בסכסוכי קרקעות, שהברירה בהם היא בין פסיביות שמסתיימת בנישול או אקטיביות שפרושה קביעת עובדות והכשרתן בשפע של אמתלות. אולי יש לדרוש מיואב גלנט יושרה ברמה גבוהה הרבה יותר, אך אין ספק כי נהג כאדם מן השורה.

למרות שהנושא לא הובא מעולם לבירור משפטי מלא, הקשר בין התלהמות עיתונאית, טהרנות משפטית ואימת בג"ץ והפרקליטות הביאו בפועל לסיכול החלטת הממשלה ומינוי בני גנץ במקומו. סיכול החלטת הממשלה הייתה מעשה פוטש משולב של תקשורת וממסד משפטי. מרגע שהמינוי סוכל, איש לא טרח יותר לברר את העובדות המשפטיות כהוויתן.

לפרקליט המדינה וליועמ"ש יש כוח לקבוע מי יהיה שר בישראל. הם לא נותנים שום דין אם פגעו בקריירה או הדיחו שר מתפקידו בגין האשמות שאין בהן ממש. מכל הפרשיות עולה קשר סימביוטי עם התקשורת, שמגמדת את הקורבן עד מצב קפקאי קלאסי שבו הקורבן לא יודע מה עשה רע, על מה הוא צריך להתגונן ומי מאשים אותו באמת.

המדינה צריכה פרקליטות חזקה וחוט שדרה במלחמתה בשחיתות, אך כשהיא מופקדת בידי משה לדור והיועץ ויינשטיין, לא מקבלים מלחמה בשחיתות אלא ציד מכשפות ופוטש פוליטי מתמשך. נוח לכולם להפגין נגד יחסי הון-שלטון, אך האיום האמיתי לדמוקרטיה הישראלית לא טמון ביחסים בעיתיים מסוג זה, אלא במארג אפל פי כמה של יחסי תקשורת-פרקליטות.

יש לחוקק חוק שמעניק חסינות לראשי ממשלה ולשרים, מחקירה ישירה והעמדה לדין כל עוד הם מכהנים בתפקידם. החוק רע, אבל רע ממנו שהתקשורת והפרקליטות יצליחו, פעם אחר פעם, להדיח שרים מיועדים מתפקידהם ללא שום ביסוס עובדתי ועל בסיס להיטות אישית, ובמקרה הרע – בכוונת מכוון.

בפרשת אולמרט, חצתה 'חבורת שלטון החוק' את כל הקווים האדומים. כצעד ראשון להבראת מערכת התביעה, צריכים הצמד ויינשטיין ולדור ללכת הביתה.

 12.7.12

פילוסופיה של צדק

הרב שלמה אבינר, רבה של שכונה א' בבית אל וראש ישיבת 'עטרת ירושלים'

הפסיכיאטר הגדול הנרי ברוך, שניהל בית חולים לחולי נפש מפורסם ביותר בצרפת, בנה שיטה טיפולית שלמה שמבוססת על יסוד הצדק. מתוך הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה עבר לסוציולוגיה וניתח את 'חכמת השלום', ירושת אבותינו, משה רבנו ונביאינו, והוכיח שסדרת אי הבנות הובילה לתוצאות חמורות.

לדבריו, הפילוסופיה המדינית של אומות העולם שונה בתכלית מהשקפת הצדק של עם ישראל. הפוליטיקה שלהן מתנווטת על פי אינטרס של רגע, עם תפניות חדות לקראת אינטרס חדש. הן מפקירות חברים לטובתו של החזק או של מי שמציע הכי הרבה. אלילות זו של הכוח וההצלחה המיידית, תומכת במי שנראה מאיים ומבקשת מהקרבן להקריב את עצמו כדי להשקיט את האיומים. אלילות הכוח מובילה, בסופו של דבר, לפחדנות ולכניעה.

הפילוסופיה המדינית שנהוגה בעולם, כופרת בזכותם של עמים על ארצם ואינה מכירה אלא בזכות הכובש. היא שוללת מעם ישראל כל זכות על ארצו ההיסטורית, הארץ שבה התחוללה ההיסטוריה הלאומית הישראלית, הארץ שבה כל מקום מחובר לזכרונות מהתנ"ך. העם גורש מארצו על ידי הרומאים, אך נשאר קשור אליה ולחם על זכותו נגד בני ישמעאל ובני עשו, קרי, תרבות המערב. לאורך כל ההיסטוריה הדרמטית שלו, צעקתו בשם האמת והצדק נפלה על אוזן ערלה וניצבה מול הצהרות צבועות ומטעות על שלום.

הנצרות טוענת שכל עוונותיו של אדם נמחלים לו מלכתחילה תמורת אמונתו בדת. חסד האל, ע"פ דרכה, מקיף בשווה את כולם, צדיק כרשע, קרבן כתוקפן, מה שמביא להעדפת התוקפן. בצורה כזו אי אפשר לבנות עולם של צדק עלי אדמות והוא נדחה אל השמיים – זהו גירוש השכינה והפרדת שמים וארץ. גם האסלאם, שמדכא את האדם על ידי דרישה לציות עיוור, מוביל לתלונה ולמרד. הוא מתרגל לחיות בלי התחייבות ובלי נתינה, הופך לאדם שדורש יותר ויותר ומפורר את החברה.

הפסיכואנליזה הלכה בכיוון אחר: התאווה הפכה לאל והאדם לבהמה. כל עכבה בפני כל יצר נחשבת להפרעה נפשית, מה שמעצב אדם חלש ומתירני. נוצרת אנושות שאינה מסוגלת להתאמץ, חסרת אונים ומתאוננת תדיר – מה שמביא להתפוררות החברה.

לכן המין האנושי נשאר אדיש מול השמדת יהודים ומול העינויים הנוראיים של עם חף מפשע שתרם כל כך לאנושות. כאשר מדינות ערב, בהמשך להיטלר, זממו לבצע ג'נוסייד טוטאלי של עם ישראל – לא יכול אותו מין אנושי לסבול את העובדה שהובסו על ידי מלחמות גבורה של עם נרדף.

האנושות, שסולפה על ידי אלפי שנות נצרות ופציפיזם, מתעקשת להציל את הרוצחים ולאפשר להם להמשיך את פשעיהם, מתוך החלשת הקורבנות שמגִנים על עצמם. אחרי אלפיים שנות גלות ועינויים נוראיים העם קם לתחייה ומחזיק תחת שליטתו שטחים באופן שמהווה דוגמא לכל העמים. די לבקר בשטחים המשוחררים כדי להתוודע לכך שהאשמות השקריות כלפי עם ישראל – אינן צודקות.

עד כאן תמצית קצרה מאוד של דבריו של ברוך. נדע אנחנו את האמת והצדק ולא נתבלבל משטיפת המוח של הגויים. נדע אנחנו להעניש את הרוצח ולהגן על הקרבן.

 12.7.12